עלון שבועי מס' 1665, ז' בשבט תש"ע 22.1.2010 קיבוץ רמת יוחנן

חזרה לארכיון
 

שבועון למידע קיבוץ רמת יוחנן

 

 

 

 

 

Text Box:  
 חברתנו
אתה נצר ז"ל
הלכה לעולמה ביום ג' , כ"ו בשבט תש"ע, 12.1.2010
אנו משתתפים בצערם של כל בני המשפחה.
יהיה זכרה ברוך.

 

 

פרידה מאֶתָה -

כמו בראשיתה של הדרך ולכל אורכה, כך גם בסופה – אֶתָה ומשה ביחד, יד ביד, צעד בצעד. לפני שמונה חודשים ליווינו למנוחות את משה, היום אנו נפרדים מאֶתָה. שנים של דעיכה איטית ומכאיבה באו אל קיצן, אך גם שנים רבות יותר של מעש, של טעם ושל יופי.

 

אֶתָה, היא אסתר, נולדה בקרים לפני 89 שנים פחות חודש, בת בכורה לסופר והקריין זלמן-יצחק אנכי ולרעייתו רחל, מורה לספרות רוסית ולמתמטיקה. שניהם משכילים היו וציוניים בהכרה. הימים ימי המהפכה הבולשביקית ברוסיה ובת שנה בלבד נודדת אֶתָה עם אמה לגרמניה, בעוד אביה מפליג לצדו השני של העולם, לארגנטינה, לשמש קריין באידיש. ב-1924, מתאחדת המשפחה בישראל. משלא נתקבלו מפאת גילם כחברים בעין-חרוד, הקימו ביתם בתל-אביב הקטנה, בה נולדה לימים שרה'לה, בת הזקונים. שנים של דלות חומרית ידעה המשפחה לצדם של עושר רוחני. בית ההורים היה אבן שואבת לסופרי התקופה ומבנותיהם לא חסכו כל הזדמנות להעשיר את נפשן במכמני התרבות הנוצרת בארץ, שתל-אביב הייתה מרכזה. "הבית היה נורא מעניין", סיפרה אֶתָה, "לא היה כלום בבית שלי, שולחן וכסאות, אבל תמיד היו קבק והזז וכל הסופרים. אבא בכלל חשב שאני ואחותי צריכות לראות כל סרט, כל הצגה. שזה מְפַתֵח. היה לוקח אותנו לכל דבר, שנראה, "שנראה ונדע". אביה של אֶתָה השתלב תחילה במחלקת התרבות ע"י הועד הפועל של ההסתדרות, ומשפוטר היה מובטל במשך שבע שנים. שבע השנים הללו נחרטו עמוקות בנפשה של אֶתָה ולימים תעיד כי אולי היה זה החינוך שקיבלה בבית לחיי קיבוץ ואולי חווית האבטלה המתמשכת של אביה והמחסור החומרי, שהביאו אותה לדבוק לאהבה באורח החיים הקיבוצי. אביה קיבל לבסוף עבודה בענייני חינוך בעיריית תל-אביב והיה עובר בארץ ומקריא דברי ספרות ביידיש ובעברית. ככלל התנהלה ילדותה של אֶתָה בשתי שפות: עם אמה דיברה רוסית, עם אביה – עברית.

 

בהגיע השעה החלה אֶתָה את חוק לימודיה בבית הספר גאולה. בכתה ה' עברה לבית החינוך לילדי עובדים לכתת בני היורה של המחנך אליעזר שמאלי, שבה למדו גם משה נצר, יצחק רבין, יצחק אחיטוב ותמר כהנא, היא תמר קנול. לצד הלימודים היו תלמידי בית החינוך עובדים בו ואוכלים ארוחת צהרים. שם גם הצטרפו לתנועת הנוער העובד שממנה התעתדו לצאת להכשרה ולהתיישבות. כבר אז, בשלהי ימיהם בבית החינוך, והם בני ארבע-עשרה בלבד, החל להירקם הקשר בין אֶתָה ומשה, אלא שבעוד שמשה פנה עם בני הכיתה ללימודים תיכוניים בבית הספר החקלאי "כדורי", פנתה אֶתָה לגימנסיה "הרצלייה". כדי להקל על לימודיה, פתר משה עבורה את כל ספר הלימוד במתמטיקה וכל שנותר לה הוא להגיש למורה בכל שיעור את הפתרונות, שהכין לה משה מבעוד מועד. כן, אז הייתה רומנטיקה...

 

אֶתָה, כמו משה, השתייכה לקבוצת הנוער העובד "תלם", עמה הגיעה ב-1940 להכשרה ברמת יוחנן. "אני זוכרת פעם ראשונה שבאתי לרמת יוחנן, הייתי מיואשת", סיפרה אֶתָה, "חשבתי שזה יהיה יותר רחוק, ונוף יותר כפרי, וזה היה קצת יותר מדי עירוני בשבילי". ברמת יוחנן השתלבה הקבוצה באַין הקולקטיבי. הם חיו באוהלים, ודווקא אז ירד הגשם בשפע. הם הסתפקו במעט מצרכי המזון הקיימים וכשלא היה סוכר בתה לכלל החברים, לא היה סוכר גם להם. ואף על פי כן, מעידה אֶתָה, הם הרגישו פה טוב. אֶתָה עבדה בכרם ובגן הירק וכעבור שנה עברה לקיבוץ אלומות כי חשבה שמקומה במשק צעיר ובקרב אנשים צעירים. כעבור שנה שבה לרמה. היו אלה השנים בהן היה משה מגויס בכל רמ"ח אבריו לפלמ"ח ולמאבק על המדינה שבדרך, נודד מתפקיד לתפקיד וממקום למקום. "אמרתי: אני לא רצה יותר אחריו", סיפרה אֶתָה, "גמרנו עם הסיפור הזה. נשארתי פה". ואמנם תמיד-תמיד הייתה אֶתָה פה. 70 שנה שהיא חלק בלתי נפרד מן המרקם המקומי. נאמנה לתפקידה כשרת הפנים לצידו של שר החוץ המשפחתי והקיבוצי, מטפחת משפחה מעורה בחיי הקהילה.

 

ב-1943 נישאו אֶתָה ומשה ברמת יוחנן וב-1945 נולד חגי, הראשון מחמשת ילדיהם.

אֶתָה, אשר התנתה בשעתו את חזרתה לרמת יוחנן בכך שתעבוד רק בחקלאות, נענתה לצורכי השעה והשתלבה עד מהרה ולשנים רבות במערכת החינוך, בעיקר בגן הילדים ואחר כך גם בכתות בית-ספר. היו אלה ימי הלינה המשותפת ותפקידה של המטפלת רחב ואינטנסיבי, מקיף את כל שעות היממה ואת כל צורכיהם של הילדים. בפרוץ הקרב על רמת יוחנן באביב 1948, פונתה עם ילדי הקיבוץ, ובהם הילד הפרטי שלה, אל מוסד "אהבה" שבכפר ביאליק.

כשהיה משה מפקד הנח"ל יצאה המשפחה פעם אחת ויחידה אל מחוץ לקיבוץ וחיתה שנה ומחצה ברמת השרון, אולם מנעמי חייה של הקצונה הבכירה לא היו נחלתם. "עברנו תקופה קשה של צנע", כתבה, "הסתפקנו בחלב מאבקת חלב וכן אבקת ביצים". בכלל, היא מספרת, "גם שם לא ראיתי אותו (את משה) הרבה, אז חזרתי לרמת יוחנן. אף פעם לא ראיתי אותו מספיק".

בתום שנות עבודה ממושכות בבתי הילדים, עברה אֶתָה לשמש במשך שמונה שנים כאם בית באולפן, שימשה כסדרנית עבודה, ובין לבין ובד בבד, חברה בועדת חינוך, בועדת תרבות ובועדת חברים. מעת לעת עבדה במטבח, הייתה נקראת לשם במיוחד כשהיה צורך להכין דגים לחג.

 

אישה אופטימית הייתה, אוהבת אדם, רואה את הטוב שבכל אחד, מחייכת אל העולם. והעולם לא תמיד חייך אליה בחזרה, וביתר שאת ב-1967, כשנפל יצחקי, בנם השני של אֶתָה ומשה, חייל צעיר בסיירת מטכ"ל. גם מן השבר הזה, הגדול בחייה, ידעה אֶתָה להתרומם באצילות נפש, "לחיות, אבל אחרת", כהגדרתו של משה. כשנרתם משה להקמת בית ההנצחה ברמת יוחנן, נרתמה אֶתָה לניהולו ולטיפוחו והפכה אותו לבית שוקק במבקרים, באירועי תרבות, בתערוכות אומנות ולהבדיל – באירועי פרידה וזיכרון. כמו בביתה הפרטי, כך במרחב הציבורי הקפידה בטוב טעמה על מראהו התרבותי והאסתטי מבית ומחוץ, על אווירה מיוחדת, על הוספת שכיות חמדה. השתדלה שכל הנכנס בשעריו יחוש בנוח, יתרווח בכיסאו, יתכבד במשקה. וכדרכה תמיד – מקרינה שקט, אופטימיות, חיוך ומאור פנים. לצדו של בית ההנצחה ניהלה אֶתָה את הספרייה המקומית. נהנתה, כך לדבריה, "להיפגש עם הצד הטוב יותר של האנשים", נהנתה למלא אחר משאלות לבם של הקוראים.

מעת לעת הצטרפה לנסיעותיו הרבות של משה לחו"ל במסגרת משלחות רשמיות אליהן הוזמנו בתוקף תפקידיו השונים, ובטיולים פרטיים. כך ראתה עולם ומלואו.

 

אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת

אֶת יְפִי הָעוֹלָם וּלְהַלֵּל אֶת הַיֹּפִי

הַמֻּפְלָא הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וּלְהַלֵּל

אֶת מִי שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ יָפֶה לְהַלֵּל

וּמָלֵא, כָּל כָּךְ מָלֵא יֹפִי.

 

כך כתב נתן זך וכאילו ראה לנגד עיניו את עיניה הגדולות והכחולות של אֶתָה, המתבוננות אל העולם בסקרנות ובאופטימיות. את אֶתָה שגילתה עם פרישתה לגמלאות את הציור. את אֶתָה שטיפחה את ביתה עבורה, עבור משה, ועבור עם רב של ילדים, נכדים ונינים שמילאו אותו עם השנים והיו לה מקור לגאווה ולשמחה בלתי נדלית.

 


 

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת עִוֵּר לִיפִי

הָעוֹלָם כָּל עוֹד אֲנִי חַי. אֲנִי אֲוַתֵּר

עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים אֲבָל לֹא אוֹמֵר דַּי

לִרְאוֹת אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי חַי

וְשֶׁבּוֹ יָדַי  מְהַלְּכוֹת כְּמוֹ אֳנִיּוֹת וְחוֹשְׁבוֹת

וְעוֹשׂוֹת אֶת חַיַּי בְּאֹמֶץ  וְלֹא פָּחוֹת

מִכֵּן  בְּסַבְלָנוּת, סַבְלָנוּת בְּלִי דַּי .


 

 

וְלֹא אֶחְדַּל מֵהַלֵּל, כֵּן, לְהַלֵּל לֹא אֶחְדַּל.

וּכְשֶׁאֶפֹּל עוֹד אָקוּם  - וְלֹא רַק לְרֶגַע  - שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ

הוּא נָפַל. אֶלָּא הוּא קָם עוֹד לְרֶגַע  לְהַלֵּל

בְּעֵינַיִם אַחֲרוֹנוֹת

אֶת שֶׁלְּהַלֵּל לֹא יֶחְדַּל.


 

נוחי לך, אֶתָה, בשלום. דמותך תמשיך להיות חלק מיופיו של המקום הזה.

אנו אתכם: שרה'לה, חגי, יעל, עמוס ורחלי וכל המשפחה המורחבת, וגם רוז שהפכה חלק בלתי נפרד ממנה.   

 

כתבה: נורית פינשטיין

 

 

סבתא אֶתָה

לא מצאתי במחשב תמונה טובה להראות לבנות של סבתא אֶתָה. תמונה מפעם, לפני עידן הכיסא והעיניים הסגורות.

אז אני חושבת - מהי התמונה העולה לי בראש כשאני חושבת על סבתא אֶתָה?

 

קודם כל סבתא חמודה. באמת – "חביקה" כזו, עגולה ונעימה. וגם חמה ורכה בשבילי סבתא אֶתָה. אפילו ריח נעים יש לה ועור כזה עדין. אפילו השם שלה כמו נועד להיות נוח להגות מגיל קטן. אֶתָה. פשוט ונעים ומתגלגל.

ומה עוד? זיכרונות לרב.

סבתא אֶתָה מכינה לי לביבות טעימות-טעימות. בלי סוף. כמה שאני רוצה. איך לא נמאס לה?

סבתא אֶתָה מארגנת לנו מקום לישון בחדר הישן. והוא  מסודר כ"כ וגם חמים כל כך שאפילו אני מקפידה לשמור עליו מסודר (כך נדמה לי).

סבתא לוקחת אותנו לשחות בבריכה, ביחד איתה כמובן. עושה את הבריכות שלה בנחת. לאט, אבל בטוח. הראש בחוץ כמובן.

סבתא מראה לי את הבגדים המגונדרים שלה מ"בגד עור" וקאסטרו. מלמדת אותי על "אפנת עילית" מקומית וגם קצת משוויצה. שואלת לדעתי על התספורת החדשה, המחרוזת שקנתה מפה ומשם. קיבוצניקית הדורה עם טבעות גדולות. ואני כנערה מתרשמת מהאסתטיות המוקפדת שלה, מהכבוד העצמי  - dignity קוראים לזה.

וסבתא אֶתָה המטיילת לה לצד סבא בכל מקום ואתר. מגיעה איתו ובעזרתו לקצות הארץ ולעולם הגדול הרבה לפני כולם. פתוחה אליו בהתלהבות של ילדה ובקבלה אדירה של האחר והשונה שבו. 

ובכלל,  סבתא תמיד לצד סבא. גאה בו, מהללת את פועלו, מכבדת אותו בפנינו וסומכת עליו כמו ילדה קטנה וגם קצת מצחיקה לפעמים. מבקשת ממנו "להוציא לה כסף מהקיר" בכספומט.

סבתא אֶתָה נהנית!

לא מוותרת על סרטים טובים. תרבות ואמנות. גאה בישראלי ובמה שמשלנו, אך דואגת להיות מחוברת גם לתרבות העולם. עושה קורסים ומספרת לי על אלמודובר, על פיקאסו, על צילום. מנהלת איתי דיון מעודכן חרף הפרש הדורות. סבתא "קוּלית" כמו שאומרים היום.

וכך לאט-לאט אני נזכרת שאני גאה בה. שגם כילדה הייתי גאה בה.

כשאני חושבת על זה - התמונה שלה לפתע מאד ברורה לי. קודם כל סבתא אֶתָה שבראשי תמיד ניצבת על הרגליים, במובן הכי פשוט ופיזי. פתאום בימים האחרונים היא חזרה אלי כך, פעילה ונמרצת ואני לא מצליחה לדמיין אותה אחרת, או לא רוצה.

 

מוזר, אבל זה נעים לי שעכשיו סבתא שוב חזרה לעצמה, אצלי בזיכרון.

אוהבת ומוקירה, מודה על הטוב שהיה לנו יחד.         

 ליעד, בשם הנכדים.

 

 

המטפלת שלי

 

אֶתה הייתה המטפלת שלי. ובנוסף, של עוד כ- 16 מבני השנתון שלנו ברמת יוחנן.

ואל נא יקל הדבר בעיניכם.

מטפלת כמו שאֶתה הייתה עבורנו, בתקופה המדוברת של שנות החמישים והשישים, זו נגיעה מעצבת ב- DNA, בחיי כל אחד מאיתנו. כמעט כמו של אמנו הביולוגית.

אֶתה הייתה המטפלת שלי מגיל הגן ועד סוף כיתה י"ב. פרק זמן של כ 14 שנה.

אֶתה ראתה אותנו בשנות הילדות והנערות שלנו, לא פחות, אולי אפילו יותר מהורינו.

בתיאור העובדתי הקצר הזה, מקופל סיפור ענק של דור נפילים שחלמו לברוא חברה ואדם חדשים. החינוך בבית הילדים באמצעות המטפלת, היה נדבך מרכזי ומושקע להגשמת חלומם.

מקופל פה סיפורן של הנשים בקיבוץ האידיאולוגי של פעם, ואופק התפתחותן ומימוש עצמיותן בו. מקופל פה גם הסיפור האישי והאישיות הכול-כך מיוחדת ונפלאה של אֶתה.

 

אפיזודות מרתקות, הזויות, מצחיקות ומביכות נוצרו בשפע באין סוף האירועים שצברנו בפרק המשותף שלנו עם אֶתה. אותן שמרנו ועוד נשמור למפגשים אחרים.

אֶתה בלטה בין המטפלות באנושיות שלה, בנעימות, בחוכמה גדולה, ביכולת לצאת ממצבי כעס, ענישה וקונפליקט, תמיד עם חיוך.

את אֶתה אהבתי והערכתי כילד וכנער, ואהבתי אליה התגבשה והתבססה ככל שהשנים חלפו. גם בשנותיה האחרונות, כשהיא כבר לא במיטבה, כשאני כבר בעשור השישי לחיי, כל קשר עין על המדרכה או בכל מפגש אחר, הוציאו ממני מיד חיוך גדול ומאור פנים, בקריאה בקול רועם או בלחש, תלוי בנסיבות: "אוי – הנה המטפלת שלי", ולקריאה נילווה גם דחף למחווה מתפרצת של קירבה וחיבוק.

אני יודע שאני כאן היום "פֶה" לקבוצה הגדולה של בני קבוצת "אלון", ילידי 1952 ברמת יוחנן, רבים מהם כבר סבים לנכדים, שחשים כמוני, שהם נפרדים היום מהמטפלת שלהם. מדמות מכוננת שנגעה בהם נגיעה משמעותית לכל חייהם.

למשפחה אומר, אני אתכם באבלכם ובכאבכם, זכיתם באם וסבתא מיוחדת במינה באנושיותה, בפשטותה ובחוכמתה. התברכתם בה בחייה, תתברכו גם בזכרה ובמורשתה. שלא תדעו עוד צער.

ולאֶתה – שלום אחרון, נוחי על משכבך בשלום...

 

מאיקה יפה

 

 

התקבל בישיבת מזכירות ב – 31.12.2009

תקנון הסרת משקפיים בניתוח לייזר

 

1.    תנאי בסיסי לקיום התקנון – הסדר ביטוח מושלם.

2.    הזכאות לניתוח – בגין חברות בקבוץ.

3.    הקיבוץ ישתתף בעלות של 50% מסך התשלום, לאחר קיזוז השתתפות הביטוח המושלם. לדוגמא: עלות ניתוח – 16,000 ₪, כיסוי המושלם – 8,000 ₪, החבר ישלם – 4,000 ₪ והקבוץ ישלם 4,000 ₪.

4.    בן שיעבור ניתוח לאחר שהתקבל התקנון ולפני שהתקבל לחברות, יהיה זכאי עם קבלתו לחברות להחזר של 50% מעלות הניתוח (בהתאם לסעיף 3), מותנה בהצגת קבלות וביכולת הקיבוץ להחזרים.

5.    התור להחזר עלויות הניתוח יקבע על פי שנות וותק או צורך רפואי.

6.    מספר המנותחים בשנה יקבע על ידי הנהלת הקהילה בהתאם ליכולות הכלכליות ולא פחות משישה ניתוחים בשנה.

7.    הפונים לניתוח יעשו זאת על דעתם ואחריותם בלבד.

 

 

 

 

"היום הקובע" – דעה אישית

 

משמעות – תגמול ליורשי חברים שתרמו לקהילה בחייהם. משמעות נוספת – הפסקת חיי  השיתוף (קיבוץ) ותחילת דעיכה.

הסבר: אנו חיים בשיטה המתגמלת חברים בחייהם:

·        חבר זוכה בחייו לעבור לדירות נוחות יותר על פי הוותק.

·        חבר זוכה לשלוח את ילדיו ללימודים גבוהים גם אם לא גרו בקיבוץ.

·        חבר זוכה לקבל בונוסים שסכומם נקבע גם על פי שנות הוותק שצבר.

·        לגבי העתיד, אנו בנויים לתגמל את החברים בזכויות פנסיה נדיבות, אם חס וחלילה ...

·        חברים העוזבים מקבלים דמי עזיבה ע"מ לסייע  בבניית עתידם החדש.

 

אנחנו דואגים לחברים בחייהם ולעתיד הקיבוץ שפירושו עתיד ילדיהם ונכדיהם הנשארים לחיות איתנו. הדברים הגדולים שהורישו לנו ברוח ובחומר נשארים לטובת הדאגה לעתיד המקום:

·        הדירות משמשות את הדורות הבאים הנשארים לבנות ולפתח את המקום (גם אם לאותו חבר יש מספר צאצאים).

·        הנכסים היצרניים, במקום להתחלק בין יורשים שנמצאים או שעזבו, נשארים בבעלות הכלל וממשיכים להתפתח ולהבטיח איכות ורמת חיים.

·        עתודות הקרקע נשארות של כולם, ושוב למען העתיד.

·        הנכסים הפיננסיים תורמים ליציבות המשק והחברה ומאפשרים השקעות ופיתוח.

 

ושוב – אלו הלוחצים לקבוע מהר את היום הקובע, מזרזים את בוא היום האחרון. אם נחליט (לדעתי לא בעשורים הקרובים) להתפרק, ייקבע היום הקובע בעוד מועד. עד אז מציע לחשוב על עתיד המקום וכפועל יוצא על עתיד הנשארים לשאת במלאכה.

 

 אליעזר.

 

 

 

 

פרוטוקול  ישיבת מזכירות 

                                   מספר 01/2010

 

שם האגודה                        :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                   :    07/01/2010

מספר חברי ועד ההנהלה      :    14

שמות המשתתפים בישיבה    :    אליעזר גוטמן, איציק אדרי, אבנר אחיטוב, נתי אבן-דר, לינט חורש, יוסי זמיר,                             גלעד צוקרמן, יהודית אפרת,  אלישע שלם,  אילנה קרוא,  תלמה עזריאלי,                                         נעמה בלושטיין, רון מור,      

חסרים                             :   עדנה לקח, 

 

על סדר היום:

1.    "יום קובע" – ערעור חברים על החלטת המזכירות להעביר את  הנושא להכרעת צוות שינוי. מוזמנים: עמוס נצר, דניאל פרי, עודד יניב.       

2.    המשך דיון והחלטות בנושא "צוות שינוי".

 

החלטות:

1.    המזכירות אינה מקבלת את הערעור ומעבירה את הדיון בנושא  "היום הקובע"  לצוות שינוי.

2.    נמשך הדיון בעניין הגשת הצעה לאסיפה (ובהמשך לקלפי) על אופן בחירת צוות שינוי והרכבו, לא התקבלו החלטות. בישיבה הבאה ימשך הדיון ויעשה מאמץ לגבש הצעה (פירוט נוסף בנספח לפרוטוקול).

                                                                                                    רשם:

                                                                                          אליעזר גוטמן

 

* נספח לסעיף 2 : חברי המזכירות רואים חשיבות גבוהה מאוד להצלחה בניסיון הבא שיעשה להקמת הצוות. אנו חושבים שכשלון נוסף בניסיון להקים צוות, יוביל       לפתרון שאינו רצוי,  הקמת שני צוותים נפרדים, שיעבדו כל-אחד לחוד להגשת חלופה למזכירות ולאסיפה.

אנו מניחים ששלוש סיבות עיקריות הניעו 170 חברים להצביע נגד המלצת מש"א:

1.    חברים רצו באפשרות לברור בין המועמדים (לא הייתה אפשרות כזו).

2.    חברים חשבו שהרכב הצוות אינו מאוזן (דיפרנציאלי/שיתופי).

3.    מיעוט חברים שאינם רוצים כלל בהקמת הצוות.

 

בשלב זה, אנו מנסים למצוא נוסחה שתיתן אפשרות לבחור חלק  מנבחרת, אך לדאוג שלכל הצדדים תהיה נציגות (למנוע מצב של מיוריזציה, בה המיעוט לא יזכה לייצוג). בנוסף – אנו בוחנים את המלצתנו לקביעת שני מובילי צוות ואת חשיבות המצאות חלק מנבחרי הציבור בפאנל.

בכל אופן, חשוב לזכור: צוות השינוי צריך להביא להכרעת האסיפה חלופות. הצוות לא יקבל החלטות כלשהן.

                                                                                                                                                                בברכה

אליעזר גוטמן

 

 

פרוטוקול  ישיבת מזכירות 

                          מספר 02/2010

 

שם האגודה                     :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                :    14/01/2010

מספר חברי ועד ההנהלה   :    14

שמות המשתתפים בישיבה :  אליעזר גוטמן, אבנר אחיטוב, נתי אבן-דר, לינט חורש, יוסי זמיר,  גלעד צוקרמן,                             יהודית אפרת,  אלישע שלם,  אילנה קרוא, תלמה עזריאלי, נעמה בלושטיין, רון                                          מור,  עדנה לקח,      

חסרים                           :   איציק אדרי  (בחו"ל).

 

על סדר היום:

1.    תשלום מיסי תנועה – מוזמן וולוולה.       

2.    המשך דיון והחלטות בנושא "צוות שינוי".

החלטות:

1.    הצטרפו לישיבה: וולוולה – מזכיר התנועה, אודי פלד – רכז אגף הכלכלה בתנועה, ליאת פאר ואמנון צורף – מלווים משקיים מטעם התנועה.

החלטה: משלמים את מיסי התנועה לשנת 2009, לקראת מועד תשלום המס לשנת 2010 יערך דיון באסיפה שאליו יוזמן וולוולה.

המזכירות רואה בדיון באסיפה בנושא, ביחד עם נציגי התק"ם, חלק בלתי נפרד מהתשלום עצמו.

 

2.        המזכירות ממליצה לאסיפה  על הליך בחירת צוות  שיתנהל בשני סבבי הצבעה:

-  בסבב ראשון  יעמדו אודי פלד ועידו רודוי יחד, להצבעה באסיפה כמועמדים לריכוז 

   צוות שינוי, באם אודי ועידו נבחרים – עוברים לשלב ב', באם לא נבחרים – חוזר 

   הנושא למזכירות.

-  באם נבחרו.  אודי ועידו יגבשו רשימה של 16 חברים שיהיו מועמדים לאייש את צוות   

   השינוי.  רשימת 16 החברים תגיע לאישור המזכירות ובהמשך  לאסיפה/קלפי  - להצבעה   

   על  10 חברים מתוך  הרשימה, כך שבסופו של תהליך יהיו בצוות  השינוי 12 חברים,  

   כולל רכזי  הצוות.

- תפקיד צוות השינוי –  "הגשת חלופות לאורחות חיים ברמת יוחנן" (ע"פ החלטת אסיפה    

   מה-27.08.2008 ).

  בתום ארבעה חודשים (או פחות) לעבודת צוות השינוי, יוגשו לאסיפת החברים בקיבוץ  

  הצעות לשינוי בראשי-פרקים.  האסיפה באמצעות הקלפי תאשר – או לא – המשך  טיפול

  בחלופה נבחרת.

 

                                                                                                    רשם

                                                                                                   אליעזר גוטמן

 

·        נספח לסעיף 2 :  בהצעת המזכירות ניתנות מספר תשובות: ניתנת לחברים אפשרות לבחור    

     צוות מתוך פאנל רחב ומובטח ייצוג לשתי הגישות – שיתופי ודיפרנציאלי.                            

     בכל אופן, חשוב לזכור:  צוות השינוי צריך להביא להכרעת האסיפה חלופות. הצוות לא    

     יקבל החלטות כלשהן.

 

  

 

הנהלה כלכלית

                      17/1/2010     

 

נוכחים : אבנר אחיטוב, נתי אבן דר, לינט חורש, מוטי חורש,

 אליעזר גוטמן, עמרי רימון, עוז אלניר, דניאל יפה, עידו רודוי, אלה צור.

נעדרים : ארנון אשד, שי מיכאל, איציק אדרי.

 

1.    בית ספר לרפואה משולבת – מוזמן ערן גלוסקא. ערן הציג את התוכנית שלו להקמת מכללה ללימודי רפואה אלטרנטיבית בבעלות וניהול רמת יוחנן. ערן הציג את החזון, הצוות המקים, הפוטנציאל ותוכנית עסקית (הוא יכתוב בקרוב כתבה מפורטת ל"ברמה", כך שכל החברים יתעדכנו).

מר"י מתוכננים לעבוד במכללה במשרה מלאה ערן, גלי שלם ורחלי גלעד. בנוסף, כ-10 חברים ילוו את הענף בצורה כזו או אחרת (מורים בחלקיות משרה, קליניקה, ויועצים). מדובר על התחלה בשנת הלימודים הקרובה במבני בית הספר ניצני זבולון. התקווה היא ל- 100 תלמידים ב-3 מגמות.                                                        

 

בדיון, חברי ההנהלה שאלו את ערן שאלות על היתכנות, בשלות ומחויבות שלו ושל הצוות. החברים הביעו את דעתם, חלקם לחיוב וחלקם לשלילה.                                                                                                 

החלטות:

א.   הוקם צוות היגוי מורחב שילווה את ערן: אבנר אחיטוב, לאה קוטלר, ויוי גלעד, שחר צור, מוטי חורש, דניאל יפה וערן גלוסקא. מתוך הצוות, ימונה צוות קטן יותר שילווה אותו בשוטף.                                                                                                   

ב.   ניתן לערן תקציב ומשך זמן של שלושה חודשים לקדם את המיזם. לקראת סוף התקופה הנושא יחזור לדיון בהנהלה.

 

2.    הקמת צוות לאיתור מנהל כלכלי ומנהל כספים – הקדנציות של נתי ואבנר מסתיימות במאי הקרוב. שניהם אינם מעוניינים להמשיך בתפקידם. על פי התקנון, על ההנהלה הכלכלית להקים צוות חיפוש שימליץ על מועמדים. לאחר מכן ההנהלה הכלכלית דנה בנושא וממליצה לאסיפה.

הוקם צוות המונה את לינט חורש, יפעת ליכט, מוטי חורש, אלישע שלם, ארנון אשד, צור יריב ואליעזר גוטמן. על הצוות הוטל לאתר מועמד אחד לכל תפקיד תוך 60 יום. הצוות יבחר בעצמו את יו"ר הצוות.

 

3.    צוות היגוי תיבולים – הצוות הוקם עקב החלטה של ההנהלה מהשני ביולי 2009. הובא לאשרור הרכב הצוות ותפקידיו.

רשם: אבנר

 

נוהל בחירת ממלאי תפקידים כלכליים

ריכוז החלטות הנוגעות לבחירת תפקיד המנהל הכלכלי ותפקיד הגזבר.

 

א.  נוהל איתור מועמד מקרב חברי הקיבוץ

האחריות לגבי איתור מועמדים והמלצה עליהם תהיה בידי ההנהלה הכלכלית המורחבת שתבחר צוות לחיפוש מועמדים לתפקיד.

בנוסף למועמדי ההנהלה הכלכלית המורחבת, מועמדים הרואים עצמם כמתאימים לתפקיד יוכלו להגיש את מועמדותם לאסיפה.

ב.   נוהל ההחלטה באסיפה

1.   המועמד או מועמדים לתפקיד יובאו לאישור האסיפה.

2.    המועמד או מועמדים לתפקיד יובאו להצבעה בקלפי.

3.    ההצבעה בקלפי תהיה "בעד" או "נגד" בלבד. (דהינו: ללא אפשרות של הימנעות).

4.    על מנת להיבחר חייב מועמד לזכות ברוב (מעל 50%) מקולות המצביעים, בעד ונגד בלבד.

5.    אם יהיו מספר מועמדים תתקיים ההצבעה בשני סיבובים.

א)  סיבוב ראשון – תהיה הצבעה בעד אחד המועמדים. ההצבעה היא אך ורק בעד המועמד המועדף עליך. (אין הימנעות ואין הצבעה נגד)

ב)   סיבוב שני – לסיבוב השני יעלה המועמד שזכה במרב הקולות בסיבוב הראשון.

ג)    נוהל ההצבעה בסיבוב השני יהיה זהה לאמור בסעיף ב'3. משמע, ההצבעה בקלפי תהיה "בעד" או "נגד" בלבד. (דהינו: ללא אפשרות של הימנעות). 

ג.    חיפוש מועמד לתפקיד שאינו חבר קיבוץ.

1.    המלצת הנהלה כלכלית מורחבת (המלצה לגבי עצם הרעיון של מינוי אדם חיצוני).

2.    אישור אסיפה + קלפי למינוי ממלא תפקיד שאינו חבר קיבוץ. (אישור לגבי עצם הרעיון של מינוי אדם חיצוני).

3.    לאחר שנה במילוי התפקיד, אישור ממלא התפקיד על ידי כלל החברים בקלפי על פי הנוהל החל לגבי מינוי חבר לאותו תפקיד. משמע, הצבעה בקלפי "בעד" או "נגד" בלבד. (דהינו: ללא אפשרות של הימנעות). כאמור בסעיף ב'3.

ד.   קדנציות

1.    אורך קדנציה יהיה ארבע שנים.

2.    ניתן לבחור אדם לקדנציה נוספת ברצף אך לא יותר משתי קדנציות.

 

 

 

ירמיהו

פנים לכאן ולכאן...

 

1. תעודת זהות...

לאחרונה, באחד מהימים הדולפים של החורף הנוכחי, ישבתי לי זב חוטם בלובי של המרפאה, חיכיתי לתורי להיכנס לאחות כדי לבקש כדורים שיעצרו לי את השטף המעצבן שלא הפסיק לי לרגע מהאף.

חיכיתי-חיכיתי, ציפיתי-ציפיתי, בסבלנות הראויה והמתבקשת, הגם שהררי כביסת חורף שלא נגמרת לעולם חיכו לי בקוצר רוח במכבסה.

לידי ישבו בחור מהאולפן שנראה חצי מעולף ועוד חבר קשיש, שניהם כאמור לא נראו במיטבם, יעני חולים, ואם תמצא לשאול מה הם עשו שם, אז כן, גם הם חיכו כמוני באותה סבלנות ואורך רוח לתורם.

מפה לשם שלפתי מהכוננית את אחד מאותם שבועונים צהבהבים ישנים, חוברות ש"שוטפות" ומשובבות את העין בגיל ועניין למראהו של המין היפה, במידות הנכונות, עטופות שיזפון במקומות הנכונים, צילומים המכסים טפח, ומגלים טפחיים לששון לבו וקורת רוחו של המתבונן, וגם כן עושים לו את השעה לרגע, ומעבירים את הציפייה בנעימים.

לפתע נפתחה הדלת, נכנס חבייר ותיק, אושייה, מעמודי התווך, העיף מבט מרפרף במחכים שיושבים בסבלנות הראויה והמתבקשת, עצר לחלקיק שנייה, חלקיקון שהספיק לו על מנת לאמוד את הנזק הכבד שיגרם לו אם חלילה ינהג בדרך ארץ, ומיד, בלי להניד עפעף, בלי לשאול מי אחרון בתור, המשיך את דרכו פנימה אל האחות (אפילו בלי לדפוק על הדלת).

חשבתי לי נו, הנה יש לנו פה "מקרה חירום" שלא סובל דיחוי, אלא שכעבור דקות ארוכות הוא יצא מהאחות שמייח וטוב לב, מצויד בשקית מלאה קופסאות כדורים שהיו דרושים לו להמשיך ליהנות מבריאותו הלקויה. יצא, שוב חלף על פנינו, שוב זרק מבט מרפרף על "המסכנים" שממשיכים לחכות ולא יודעים איך "להסתדר" כמוהו. פתח את הדלת ונעלם אל הבוקר הדולף שחיכה לו בחוץ.

נותרנו שלושתנו המומים...

ובמחשבה שנייה, בעצם לא!

 

2. תעודת אחריות...         

אי אפשר שלא להלל ולשבח את מגאזין הווידיאו שלנו ואת העוסקים בהפקתו. את דויד, רועי ואביבה, כמו גם את כל יתר האחרים שיד להם בעשייה המבורכת הזו. לעניות דעתי זו אמנם לא הפעם הראשונה שמגאזין מהסוג הזה עולה לאוויר במחוזנו, אך זו כן הפעם הראשונה שהוא מופיע בצורה חודשית סדירה, רגישה ואחראית מזה זמן רב.

המגאזין מצטיין באיכות התמונה, הקול, השידור, הצילומים, הקריינות, העריכה, הבימוי, הגרפיקה, הקצב, הראיונות, הרעיונות, ההגשה, התזמון, המוזיקה ואולי עוד כמה וכמה מרכיבים אנושים, או טכניים, שהדיוט כמוני לא מודע להם. מכל הבחינות האלה אפשר להגיד, בלי ליפול להגזמות, שהוא תופס לאט-לאט את המקום החשוב והראוי לו, והוא בהחלט כלי חשוב וחידוש מרענן בסך הכולל של התקשורת המקומית. 

אין עוררין על כך שאת מחלות הילדות שלו הוא הדביר בהצלחה, התגבר ויצא למרחב - יותר רציני, יותר מקצועי, יותר אסטטי, יותר מעניין ויותר מבוגר.

אבל, כן, אי אפשר גם בלי כמה אבלים...

כצופה, כחבר וכבעל עניין, הייתי רוצה לראות בו בצד היותו כלי תיעוד מרכזי, יותר חצוף, יותר מעיז, יותר חדשני.

לא מתיפייף, לא מנסה לרצות, לא שופר המזכירות, יותר מטפל בנקודות החשובות לנו באמת, בנקודות הלוחצות, הכואבות. בוויכוחים האמיתיים על מהות אורחות חיינו, בכשלים, בביקורת, בשאלות הקיום והפרנסה, פחות מתרפק על העבר, על קטעי ארכיון (שכבודם במקומם מונח. אבל לא יותר מדי - במידה). יותר צחוק ושמחת חיים.

ואני מאחל למגאזין, ליוצרים, למפיקים ולכל העושים במלאכה, יש לכם הישגים מקצועיים לא מבוטלים, על תנוחו על הזרים (שמגיעים לכם בדין), לכו עם זה הלאה. לא להרפות, לרדוף אחרי החדשות, לא לוותר לבינוניות, להיות סקרנים, להפתיע אותנו כל פעם מחדש. יש שכר לעמלכם, תמשיכו, כל הכבוד ויישר כוח! .

 

 

 

לקראת ט"ו בשבט – בשם איכות הסביבה.

 

אביב לביא

האבולוציה של העץ

מנותן צל – לכלי נשק במאבק על הסביבה.

 

פעם היה תפקידו של העץ לתת צל. כשהישראלים החדשים הגיעו מאירופה ועלו על הרכסים באזור צפת הם הסתנוורו מהשממה. נוף של הר טרשים קירח לא היה כוס התה שלהם. הם נשבעו להפריח את המדבר, שיהיה לילדים מקום להסתתר מהשמש הקופחת. היום עומד שם יער בירייה – אתר הכתמים הירוקים הגדולים בישראל.

מאז עברו כמה דורות, המשמעות של המושג "סביבה" עבר אבולוציה עמוקה. במסגרת האבולוציה הזאת השתנתה גם תפיסת תפקיד העץ. היום העץ הוא כלי נשק משוכלל  במאבק מול התחממות כדור הארץ, זיהום אוויר, סחף הקרקעות והתקדמות המדבר. הוא סופח פחמן, שלקט חלקיקים מזוהמים מרחובות הערים (לפני מאה שנה כמעט לא היו פה ערים, ובוודאי שלא נסעו בהן כלי רכב עם אגזוזים מעשנים), ועומד – פיזית ממש – בקו הראשון של המערכה מול חולות המדבר המזדחלים צפונה. בעצם רק דבר אחד לא השתנה: העץ עדיין נותן צל.

 

כשסגן מנהל מרחב הנגב בקק"ל אומר ש"כל הירוק שאנחנו רואים בארץ עוצב על ידי האדם", הוא גם אומר משהוא שרובנו לא מודעים לו, ואם מודעים, מתקשים לעכל: בציוויליזציה המודרנית בכלל – ובישראל הקטנה והצפופה בפרט – לא נשאר עוד טבע במובנו המקורי, הטבעי, הבלתי נגוע. נשארו איים של חיים טבעיים, של חי וצומח, שהולכים ונמחצים בתוך ג'ונגל של בטון ואספלט.

לטבע הזה, כואב לומר זאת, אין עוד זכות קיום משלו. כדי שהוא ישרוד, כדי שלא נמצא את עצמנו חיים בעולם על טהרת  האפור והמלאכותי, עלינו לנהל את הטבע, לווסת אותו, להגשים אותו. כאן נכנסים לתמונה גופי שמירת הטבע בישראל. למרבה המזל הם בדרך כלל עושים עבודה טובה. למרבה הדאגה, יש מי שמקפיד להפריע להם.

הטבע בישראל מנוהל בעזרת שילוב בין ידע מסורתי שהצטבר במשך אלפי שנים, ובין טכנולוגיות חדשניות מהמתקדמות בעולם. בשטח בונים טראסות ואוגרים מי גשמים כמו בתקופת התנ"ך, במשרד מנהלים את היערות באמצעות מאגר ענק ממוחשב. אבל גם ב- 2010, ועם כל הכבוד למדע, לאדם אין שליטה בגורם החשוב ביותר בחייהם של העץ והיער: כמות הגשמים. תיכף מגיע ט"ו בשבט, ילדי ישראל והפוליטיקאים שלה יצטלמו מחייכים ליד העץ שנטעו, ולנו לא נותר אלא להחזיק אצבעות ולקוות שהעצים הצעירים יזכו לקבל מנה הגונה של גשם.

 

 

 

 

טֶרֶם זְרִיחָה

עוֹד טֶרֶם הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה

טֶרֶם הִפְגִּינָה חוּמָה וְכֹחָהּ,

וּכְבָר נִצְבְּעוּ בְּאָדֹם

קִרְעֵי עֲנָנִים הַתְּלוּיִים בַּמָּרוֹם.

 

בְּרַחֲבֵי הֶחָצֵר הַשֶּׁקֶט שָׁלַט

מִטִּרְטוּר מְנוֹעִים טֶרֶם נִמְלַט,

עוֹד דָּלְקוּ פֹּה וְשָׁם פָּנָסֵי רְחוֹבוֹת

בְּאוֹרָם הַחִוֵּר כִּמְקַבֵּץ נְדָבוֹת.

 

דְּקָלִים וּבְרוֹשִׁים נִצְּבוּ בְּלֹא נִיעַ

מִזְדַּקְּרִים גָּבוֹהַּ מֵעַל קַו הָרָקִיעַ,

פָלַח מְנֻמְנָם נָשָׂא מַבָּטוֹ

הַגֶּשֶׁם הַגֶּשֶׁם מָתַי כְּבָר יָבוֹא.

 

2010 1\ 8   ראובן עזריאלי

 

 

 

גשם צהבהב

(וריאציה על סיפור אמיתי)

 

יוסף יעקב מכונה במקומותינו יוד-יוד המודד. יוד-יוד לשם קיצור, ו"המודד" על שום שמזה שבעים שנה הוא מודד בקפדנות ובדייקנות את כמויות המשקעים היורדים בקיבוצנו. יוד-יוד המודד החל במלאכה קדושה זו ממש ביום בו הגיע לקיבוצנו לרגל הפילוג הגדול. כבר באותו יום תקע י.י. ליד אוהלו מוט ברזל ארוך, אליו הצמיד את שרוול הפח שהביא עמו מבית-אלפא, שבתוכו קבועה "המשורה" – אותה שפופרת זכוכית שעל דופנה חרוטות ה"שנתות" שבאמצעותן ניתן למדוד כמה מילימטרים של גשם ירדו ביום זה או אחר. מזה כשבעים שנה רושם י.י. את הממצאים בכתיבה תמה ורהוטה במחברות מיוחדות שהוא אוגר במגירה שיוחדה לדבר, ולפני שנים רבות אף זכה להופיע בתכנית הטלביזיה של אחר-הצהריים, כאשר מדד יום אחד את כמות המשקעים הגדולה ביותר שירדה אי פעם באזור הגליל המערבי.

 

עם השנים נדד יוד-יוד המודד מהאוהל לצריף, מהצריף לחדר, מהחדר לדירה ... כשהוא נוטל עימו תמיד את המתקן המיוחד.

לא מכבר חגג יוד-יוד המודד את יום הולדתו התשעים בקרב בני משפחתו הרחבה מהקיבוץ ומחוצה לו ובחברת ידידיו הרבים. יזמה את האירוע הנלבב וועדת הקשישים (בתמיכה תקציבית של וועדת התרבות) אשר ערכה לחבר הוותיק והמוערך מסיבה רבתי בנוסח "חיים שכאלה".

מי יספור את דמעות האושר ואת רסיסי זיכרונות השמחה והעצב שנשרו על לחייו חרוצות הקמטים של המודד הקשיש ושל עוד רבים וטובים – מרביתם על דרך הטבע צעירים בשנים מחתן השמחה.

 

את "הטקס" ניהל מוטק'ה – "הקטן של ברכה ומנדל", שזכו להיות שכניו של יוד-יוד שנים רבות. בשיאו של הערב הנוסטאלגי סטר יוד-יוד המודד על לחיו של המנחה הצעיר ממנו בחמישים שנה, וכשהוא נוטל מידיו את המיקרופון כיהה בו דרך חיבה:

"רוצה אני לספר לכם חברים סוד קטן שביני ובין מוטק'ה זה, שעד היום לא סיפרתיו לאיש. ובכן, מוכר לכם בוודאי עץ השסק הנטוע בגינת ביתי, שהרי זהו עץ השסק היפה ביותר ובעל הפירות הגדולים והטעימים ביותר בקיבוץ. ובכן, תכשיט זה, מוטקה, שהיה בן זקוניהם של שכני ברכה ומנדל מנוחתם עדן, עשה לעצמו מנהג ... אנא סלחו לי על הביטוי ... להשתין דרך קבע דווקא על גזעו של העץ החביב עלי. אף שלא היה בדבר נזק מיוחד, הרגיזני הדבר מאוד, שעל כן ביקשתיו וחזרתי וביקשתי, לחדול ממנהגו המגונה. אבל הזאטוט – איך נהוג לומר היום – צפצף עלי צפצוף ארוך. עד שפקעה סבלנותי. יום אחד ארבתי לו מאחורי אחד השיחים ותפשתיו בשעת המעשה כאשר מכנסיו מופשלים. ובכן, סטרתי לו סטירה הגונה על אחוריו החשופים ודומני שלפחות יומיים או שלושה התקשה להשתמש בישבנו".

בספרו את הדברים האלה צחק יוד-יוד צחוק גדול: "האם זכור לך הדבר?" פנה אל מוטקה שאישר בניד ראש רחב. "אבל אחר-כך התחרטתי על המעשה", הרצינו פניו של המודד, "זוכר אתה?" פנה שוב אל מוטקה, "הרי ניגשתי אליך במיוחד, ומסרתי לך שקית גדולה ובה מיטב פירות השסק המפורסמים שלי – אלא שאתה, כפוי טובה שכמותך, אפילו לא טרחת להודות לי".

"מדוע אתה מכנה אותי כפוי טובה", ענה מוטקה "הרי אני דאגתי שבאותו שבוע יראה מודד הגשם שלך את כמות המשקעים הגדולה ביותר אותה מדדת מימיך, ואפילו זכית להתראיין על כך בטלביזיה".

                                                                 

פרידה מאתי גפן

אתי היקרה,

שלוש תכונות  מאוד בולטות  בך:

אחת – המסירות, שתיים – תודעת שירות, והשלישית והכי מוזרה – שתמיד כשצריך, יש לך כמה גברברים צמודים שנעמדים דום לרגלייך כשהמוביל, איך לא, "עמית שלי".

בקיצור, הכנסת את התכונות הללו במנות גדולות והצלחת להתגבר על: חברים שלרוב לא יודעים לומר תודה (וזה במקרה הטוב), הנהלה שקשה לה לפרגן, משבר עולמי גדול ותקופה לא פשוטה בבית.

למרות הכל הצלחת לשמור על רגישות, לא פיתחת חספוס, והכי יפה – נשארת אופטימית חסרת תקנה.

שמרי איתך את התכונות הנ"ל!

יודעים, תמיד שכשנצטרך עזרה, את ועמית תתייצבו מייד.

                                                                  בהמון הערכה

                                                                  הנהלת רמת – יוחנן.

 

הזמנה למפגש הורי רמת יוחנן עם ועד הורים ניצני זבולון

הורי ילדי ניצני זבולון יקרים,

בית הספר משנה את פניו. אנו בוועד ההורים רואים חשיבות רבה להביא את רוחו של השינוי אליכם ולשתף אתכם כמיטב יכולתנו בנעשה בבית הספר ובוועד ההורים. כמו כן, ועד ההורים שם לו למטרה לקרב בין בית הספר לבין ההורים ולהוות חוליה המקשרת בין ההורים לבית הספר.

אנו מזמינים אתכם לפגישה עם מספר נציגים מוועד ההורים ביום רביעי ה- 27.1 בשעה 20:30 בפאב. בפגישה זו תוכלו לשאול, להציע, להעיר ולהאיר בכל נושא הקשור לבית הספר ולוועד ההורים. אנו ננסה לענות על שאלותיכם וכן נדאג כי פניותיכם תגענה למקום הנכון.

יודגש כי הפגישה הינה בהשתתפות הורים בלבד, ואנו רואים בה הזדמנות להכרות ושיחה הדדיים. מקווים לראותכם.

צוות קשר הורים – בית ספר

וועד ההורים ניצני זבולון.

שבוע לפתיחת אוניברסיטת החורף-מספר עדכונים

 

חברים שימו לב:

נוספו 2 פעילויות על הפירוט שהתפרסם בתאי הדואר: הרצאתו של מאייקה יפה בנושא יהדות ודמוגרפיה בישראל 2010, וסדנא נוספת לבישול בריא עם בת חן יפה (21.1.10). מהרו להירשם.

חברים המתכוונים להשתתף בהרצאות ועדיין לא נרשמו, אנא הירשמו, לא נוכל לקיים הרצאה אליה רשומים פחות מ-20 חברים.

אנו מטפלים בהשגת תאריך נוסף לסיור בתל אביב עם בוקי נאה. זה לא פשוט ונקווה שנצליח.  בוקי  נאה מבוקש מאוד ועמוס בסיורים רבים.

לאחר הורדת ההרשמות מהלוח, תתלה טבלה גדולה של כל החודש עם ריכוז הפעילויות. אנא זכרו למה נרשמתם שכן לא תהיינה תזכורות בתאי הדואר.

 

ביום שישי הבא נפתח את החודש בהופעת תיאטרון פלייבק. ההופעה הינה מיוחדת במינה.

פרטים על הערב ועל המשמעות של תיאטרון פלייבק נפרסם לקראת המופע.

אנו מאחלים לכולם  חודש מהנה ומלמד.

הצוות המארגן

 

 

        תודה על תרומתכם הנדיבה

בשם מתבגרי המחלקה, הצוות החינוכי והצוות הסיעודי, ברצוננו להודות לכם מקרב הלב על תרומתכם הנדיבה של בגדים, אביזרים ונעלים.

תרומה זו אפשרה לנוער להצטייד במגוון רחב של בגדים ונעליים לכל העונות.

בנוסף, תרומתכם עזרה לצוות החינוכי לארגן בזאר עשיר ומכובד בו השתתפו המתבגרים כחלק מפעילות הכשרתם לחיי היום-יום. המתבגרים קיבלו כסף דמי, תכננו תקציב לאור הצרכים שלהם ו"קנו" בגדים ואביזרים שונים בבזאר.

נשמח להמשך שיתוף פעולה.

בברכת תודה, יעל לוין – מנהלת בה"ס "מאור"

זיוה סנאנס – אחות מוסמכת , מחלקת נוער

 

 

 

 

 

נ.ב  המחלקה זקוקה בדחיפות לשמיכות חורף (מכל סוג שהוא, גם לא סוג א') וכן לנעלים מידות נוער (36 ומעלה).

נשמח לקבל תרומות למחסן בגדים.

תודה , צורית.

 

 

 

 

יפי הבריאה

 

תערוכת צילומים של הצלמת - היוצרת:

עירית עשת מור

" מפגש בין נופי בראשית והוד הבריאה

עם רעיונותיו של הרבי מברסלב

בגלריית בית ההנצחה"

 

פתיחה חגיגית: יום ששי ערב ט"ו בשבט 29.1.10 בשעה 18:00

פתוח למבקרים לאחר ארוחת ליל שבת.

נעילה: 20.2.2010

פתוח: בשבתות 11:00-13:00

בימי החול בשעות העבודה וכן בתאום עם עובדות מתו"ה

 

 

 

 

קבלת שבת

בערב שישי הקרוב תלמידי האולפן נפרדים ומכינים את טקס קבלת שבת.

לאחר הטקס, מסיבת דיסקו לפרידה מהאולפן בשעה 23:00.

נשמח לראותכם.

                                    תלמידי האולפן והצוות

 

 

לבשו מדים

 

מתת קפולניק ושקד גלעד התגייסו לצ.ה.ל.

מאחלים לכם שירות קל ומועיל.

חזרו הביתה בשלום.

 

 

 

 חזרה לארכיון

 

 

"ברמה"

                עריכה אודי פלד.            

                 הקלדה ושיכפול שרה'לה זית

 

שבת שלום !!!

 barama2@ry.org.il

 

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/barama

 

 

ארכיון (מתאריך 11/11/02)

 

אם ברצונך להחתים קרוב משפחה לשבועון ברמה - לחץ כאן

עורך אודי פלד   הקלדה ושכפול  -  שרל'ה זית

הגהה - אורה שורר

 www.ramat-yohanan.com/barama

דוא'ל  Editor Barama