קיבוץ רמת יוחנן

תאריך: 03.03.2010

יו"ר    :  מאיר יפה

מזכיר :  אליעזר גוטמן.

מספר חברי האגודה: 381

נוכחים: 68 חברים.

 

סדר  היום:

1.    בחירת נציג ציבור להנהלת הקרן ללימודי בנים. המועמדים: אורן טהר לב, אמיר יבור, דורית פלטאו, חגי לקח, יפעת ליכט, פז אלניר, שחר צור.                                                       שאר החברים בצוות: מזכיר, גזבר, מ. וועדת צעירים, מרכז לימודי צעירים.

 

2.    ערעור קבוצת חברים על המלצת המזכירות מיום 14.01.2010 בנושא בחירת צוות שינוי:   

  הצעת המזכירות לבחירת צוות לבחינת אורחות חיים ע"פ מתווה שיתנהל בשני סבבים      

  (הצעה מצורפת). הצעת החברים: קודם להביא להצבעה האם רמת-יוחנן תישאר קיבוץ       

   שיתופי עם שינויים באורחות  החיים ללא שכר דיפרנציאלי, ואחר-כך לבחור צוות שיביא  

   הצעות.

  הצעת המזכירות

  המזכירות ממליצה לאסיפה  על הליך בחירת צוות  שיתנהל בשני סבבי הצבעה:

-         בסבב ראשון  יעמדו אודי פלד ועידו רודוי יחד, להצבעה באסיפה כמועמדים לריכוז

     צוות שינוי.  

  אם אודי ועידו נבחרים – עוברים לשלב ב', אם לא נבחרים – חוזר  הנושא למזכירות.

        -   אם נבחרו – אודי ועידו יגבשו רשימה של 16 חברים שיהיו מועמדים לאייש את צוות   השינוי.   

  רשימת 16 החברים תגיע לאישור המזכירות ובהמשך לאסיפה/קלפי להצבעה על  10  

  חברים מתוך  הרשימה, כך שבסופו של תהליך יהיו בצוות השינוי 12 חברים הכוללים

  את רכזי  הצוות.

-         תפקיד צוות השינוי – "הגשת חלופות לאורחות חיים ברמת יוחנן" (ע"פ החלטת 

    אסיפה מה-27.08.2008 ).

  בתום ארבעה חודשים (או פחות) לעבודת צוות השינוי, יוגשו לאסיפת החברים בקיבוץ  

  הצעות לשינוי בראשי-פרקים. האסיפה באמצעות הקלפי תאשר – או לא– המשך

  טיפול בחלופה נבחרת.

 

 

מהלך האסיפה

עם פתיחת הדיון בסעיף 2, קיבלה האסיפה הודעה על הסרת ערעור החברים מסדר היום  והדיון וההחלטה התמקדו בהצעת המזכירות להביא להצבעה בקלפי את אודי ועידו כרכזי צוות השינוי.

 

החלטות:

1.    האסיפה מאשרת את רשימת המועמדים לבחירה בקלפי.

2.    האסיפה מאמצת  ברוב של  47  כנגד  4  את המלצת המזכירות, ההכרעה עוברת לקלפי .

 

 

           אליעזר גוטמן – מזכיר     

           מאיר יפה – יו"ר

 

 

הַבְהָרָה

מוּל כָּל הַשְּׁמוּעוֹת הָרָצוֹת בַּקִּבּוּץ

לְהַבְהִיר אֲבַקֵּשׁ, זֶה נִדְמָה לִי נָחוּץ.

אֲנַחְנוּ לֹא נֶגֶד אֲנַחְנוּ בְּעַד

וְיִהְיֶה זֶה הַשִּׁיר מִסְמָךְ מְתֹעָד.

 

אֲנַחְנוּ בְּעַד קִבּוּץ שִׁתּוּפִי

זוֹ עֶמְדָּתֵנוּ בְּאֹפֶן סוֹפִי,

נִתְמֹךְ בְּכָל הַצָּעָה בְּתוֹךְ זוֹ הַמִּסְגֶּרֶת

עֵת תּוּבָא לְדִיּוּן לִפְנֵי הָעֲצֶרֶת.

 

לֹא סַתָמְנוּ פִּיוֹת,לֹא הִטַלְנוּ אֵימָה

לֹא טִפַּסְנוּ לִשְׁמֹר כִּי אֵין כָּאן חוֹמָה,

הַשִּׁיטָה הַדִּיפֶרֶנְצְיָאלִית קוֹלָהּ אוֹמֵר:

חוֹמָה תָּקּוּם בֵּין חָבֵר לְחָבֵר.

 

                        2010\ 2\ 25   ראובן עזריאלי

 

 

  

מתי מדבר אחרונים ...

(סיפור ישן לקראת הדיון על "היום הקובע").

מי לנו גדול ממשה רבנו כשעמד על נבו, ומנגד ראה את הארץ, לא בידל את עצמו מדור המדבר שעמם צעד 50 שנה. לא חצה את הירדן, ולא זכה לנחלה בארץ המובטחת. על שכמותו שנו רבותינו "אם ראשונים כבני אדם אנחנו כחגבים".

אלישע

 

  

 

חגי רותם

מי שאינו רואה שינוי – שיקום

 

לפני כשלושים שנה הגענו לרמת יוחנן, מאז ועד היום לא פסקו השינויים.

הייתה לינה משותפת, נעשה שינוי, בעקבות השינוי נעשה שינוי בדירות. לא עוד דירה קטנה, חדר שינה, סלון ומטבחון, שירותים משותפים כ- 40 מ"ר.

פתאום דירת ענק שלושה חדרי שינה + סלון ושירותים כפולים, ממש עשירון עליון – דירת 75 מ"ר קומה שנייה משהו, משהו...

תורנות שירותים שלושה שבועות, שבוע פלרם לילה, שבוע ח"א כלים/הגשה, שבוע שמירה, פתאום שינוי, אין צורך בתורנות, "שכירים עליך שמשון".

ניקוש עשבים בכותנה – כל המשפחה בשבת, חוויה משפחתית קיבוצית, שינוי לא צריך, למה?

גיוס עופות בלילה, חוויה שאין כמותה, לרדוף אחרי "פרגיות", כמה פרגיות בכל יד והופ – לכלובים. שינוי, המשחטה ראתה כי טוב ולקחה מאיתנו את התורנות, גם להם מגיע ליהנות.

אלה שינויים קטנים. אחר כך באו שינויים גדולים יותר. חברים יצאו לעבוד בחוץ, בתנאים מסוימים שהקיבוץ הכתיב. עשו שינוי, לא הביאו תלוש משכורת, הביאו מינימום שכר, חלקם גם קיבלו רכב, כשהמשכורת לא כיסתה את עלות הרכב, יופי של שינוי. הגדילו לשנות חברים שהחליטו על דעת עצמם שמגיע להם רכב והצמידו רכב השייך לכלל – אליהם, ללא חשבון ק"מ, על חשבון הקרלוג, או שינוי מצחיק, שכירים מצמידים רכב לחבר – זה שינוי!

כל אחד מאיתנו יכול להמשיך לציין שינויים. אבל למה ללכלך, (לכלכתי מספיק). לי כפנסיונר יהיה טוב בכל מקרה. אבל למה לשנות מה שכבר שונה? האם יהיה יותר טוב בשיטה אחרת? אני לא יודע, וגם לא רוצה לדעת. מספיק טוב לי כך ואני מסתפק בזה, לא רוצה להיות עשיר.

מה עוד שכל דורשי השינויים הגדולים "תורתם" לא נראית לי שהיא לטובת הקיבוץ ככלל, יש בה קצת רוח של אינדיבידואליזם.

שששבת ... שששלום!

 

  

 

לאה קוטלר

על מותר ואסור בדיון הציבורי

 

ברצוני להתייחס להצעה שהוגשה על ידי מספר חברים אשר עיקרה הגבלת הנושאים בהם יעסוק צוות שינוי וקבלת החלטה מראש כי הצוות לא יעסוק בסוגיית השכר הדיפרנציאלי ב-5 שנים הקרובות.

הצעה זו יותר ממטרידה בעיני ולא מפאת הנושא אלא מפאת הגישה.

ולמה כוונתי ?

על פי הבנתי, חופש הדיבור וחופש הדיון הם אבני יסוד בקיומה של חברה דמוקרטית ונאורה ואני חושבת שאנחנו כאלו. שלילת החופש לדבר על נושא מסוים הקשור באורחות חיים של כולנו הינה פגיעה בזכויות הפרט המשתייך לחברה. (גם אם הוא מיעוט).

האם בגלל שהדיון הציבורי כואב/מציק/נוגד את דעתי/מתמשך (מחק את המיותר), הוא אינו ראוי? האם החוסן שלנו כל כך רופף שאינו יכול לעמוד בדיון כזה?

האם החלטת מזכירות גורפת לא לכלול נושא מסוים בתוך מסגרת הדיונים יכולה לגרום לאנשים באמת לא לדבר ולא לעסוק בנושא שמטריד אותם? ונכון שרוב גדול הצביע נגד צוות שינוי ויהיו הסיבות אשר יהיו, עדיין היו מעל מאה איש שהצביעו בעדו.

 

ההחלטה להוציא מחוץ לתחום אחד הנושאים שעל הפרק כמוה ככיסוי סיר מבעבע במכסה. זה שלא נראה את הבועות זה עדיין לא אומר שהסיר לא ירתח.

ברור לי שברמת יוחנן כיום יש המעודדים שינוי, יש המתנגדים לו ויש גם כאלו שלא ממש יודעים מה הם רוצים. מגוון דעות בחברה כל כך הטרוגנית הוא טבעי ורצוי, די שנסתכל סביבנו על חברות אשר לא מאפשרות שונות בין חבריהן ונתחזק מייד באמונה שחשוב שאצלנו יהיה אחרת.

 

אפשר לשים אצבע על החור בסכר אבל נראה שלטווח רחוק, זה לא מה שיעזור, האצבע תישאר אצבע, הסכר סכר, והמים... כמו אנשים זורמים ומוצאים לעצמם נתיבים ומעקפים...

רבים מאיתנו מצפים מנבחרינו במפלגה/במדינה לגלות סובלנות כלפי מיעוטים, לייצר הידברות עם אויבים, טוענים כי שלום מצריך ויתורים, אישית אני שותפה לכל הדעות הללו אך האם ניתן לעשות זאת בלי לדבר עם מי שחושב אחרת מאיתנו? ואם אנו מצפים מאלו המיצגים אותנו לנהוג במידת הכבוד והסובלנות, לא נצפה זאת מעצמנו בתוכנו פנימה?

כולנו כל כך צודקים כל הזמן, בסופו של כל משפט שמים סימן קריאה, לעיתים אפילו שלושה סימני קריאה, אולי נשאיר מעט מקום גם לספקות? לסימני שאלה? אולי באמת אפשר לעשות דברים גם אחרת? אפילו רק קצת אחרת?

יהודה עמיחי כתב בשירו: " מן המקום שבו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב.

המקום שבו אנו צודקים הוא רמוס וקשה כמו חצר אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח, כמו חפרפרת, כמו חריש...."

 

בואו נרשה לעצמנו להתלבט, להיות גם ספקניים לא רק כלפי אחרים גם כלפי עצמנו.

חשוב לי להדגיש כי איני באה לייצג עמדה התומכת בשינוי או המתנגדת לשינוי, אני תומכת בעמדה שכל נושאי השינוי רלוונטיים לצוות שינוי ללא תנאים מוקדמים.

בעיני, כל החלטה שתתקבל אחרי דיון ציבורי מונהג ומנוהל תהיה טובה ובלבד, שלא נוותר על החשיבה ושיקול הדעת המאפיינים דיון ציבורי אמיתי.

 

 

 

 

ערן גלוסקא

הקמת בית ספר לרפואה משלימה

 

אחרי 12 שנים של הוראה במכללת מדיסין, יצאנו קבוצה של מורים בכירים וותיקים להגשים חלום ישן, הקמת בית ספר לרפואה משלימה כפי שאנחנו חושבים שצריך להיות.

נעזרנו במספר הזדמנויות שנרקמו להן יחדיו, והתגבשו לאט-לאט לכדי שלם הגדול מסכום חלקיו: בית הספר היסודי "ניצני זבולון", מופת לאיכות סביבה ירוקה, מפנה בעוד שנתיים חלק ניכר משטחו ומעבירו לרמת יוחנן. המקום הנו חלומו "הירוק" של כל סטודנט, על דשאיו וטווסיו. זהו מקום בית הספר המיועד. תהליך גיוס הצוות כמו נלקח מסרט, בו הלכנו ואספנו את טובי המורים , שכאילו רק לנו חיכו, זרקו את התיק על הטנדר והצטרפו למסע.

 

ברמה האקדמית נלמד בשנה הראשונה רפואה סינית, שיאצו, ריפוי בתנועה (כולל גם תורות לחימה) וטווינה (קצת כמו שיאצו היפני אבל סיני).  בשנים הבאות יתווספו קורסים נוספים. פאן נוסף אליו אנו מכוונים הוא תוכניות העשרה אשר אינן תלויות במסלול לימודים. הרצאות, תרגולים, מדיטציה ועבודות בטבע, כשהכל משולב למרקחת אינטגרטיבית.

 

אנחנו הולכים על משהו מיוחד, יצירת בית ממקום הנקשר אל הלב,  בית הנותן מקום למי שנמצא בו: תלמיד, מורה, ומי שבדרך – מבלי לשכוח גבולות. בית המכיל שאיפה לרמה מקצועית גבוהה ושקיפות ניהולית. מתן דגש על ערות, תשומת לב לאחר: אדם, בעל חיים וסביבה. ערות כעניין מרכזי כוללת טיפוח רגשות חיוביים כגון חמלה. (העמקה של מה שאנו מנסים לעשות בפיסיותרפיה בקטן וללא מילים גדולות).

אל אלפי שעות הלימוד הנדרשות ע"י האגודות המקצועיות השונות, מצטרפים תכנים של העמקה, התבוננות פנימית והתפתחות אישית הנלמדים בדרך חווייתית  מגוונת, אם דרך תורות לחימה טאי ג'י או צ'י גונג, ואו במדיטציות, עבודה עם חרב כדי לחלחל ולהנחיל ברמה התאית (תא – רכיב של רקמה בגוף) של המטפל את התחושה החלקה של תנועת החדרת המחט ועוד.

 

לימודי הרפואה הסינית מחולקים בגדול לשלושה חלקים עיקריים: דיקור, מגע, וצמחי מרפא. עקב המיקום המיוחד רק לנו, בנוסף ללימודים התיאורטיים, נגדל בשטח שבין השכונה הדרומית והמועצה, צמחי מרפא סינים בשיתוף עם הנוי, חברת "חישתיל" ועוד מגדלים מפורסמים מהתחום. אנו רוצים ליצור חיבור אמיתי של התלמידים עם הטבע והאדמה. לנו זה נראה ברור, אבל למי שלא חי במקום כמו קיבוץ, המגע באדמה אינו מובן מאיליו. נוסיף לכך קורטוב של איכות הסביבה ואקולוגיה, ונקבל מטפל בעל כלים המחברים אותו בצורה ייחודית לאומנותו מחד, ומעצבים אותו כאדם שלם וטוב יותר במובן הרחב של המילה.

 

מבחינת הקיבוץ, פרט להשכרת מבנים ואף רווח, אנו מנסים ליצור שיתופי פעולה רבים ושונים. להערכתנו הערכים עליהם אנו מדברים תואמים את אופי הקיבוץ ותפיסתו. את החלק האדמיניסטרטיבי ימלאו ממלאי תפקידים מהקיבוץ ויתרחב מעגל התעסוקה. אתר האינטרנט בתהליכי בנייה אצל אופיר ואבידע, ויש עוד רעיונות לשיתופי פעולה בעתיד. אני שמח לומר שאנו מקבלים תמיכה משמעותית לחלקים רבים מתהליך הבנייה מקבוצת הליווי שמונתה לנו, הממקדת ומקדמת את תהליך ההקמה המורכב.

 

אפילוג:

זה התחיל מחלום. אבא שלי פגש את אימא ונרדם, ובחלומו, הילד שזה עתה ניכנס לתהליכי ייצור, יהיה מה שהוא תפס כשיא ההיררכיה העולמית באותו הזמן "המלמד" (סוג של מורה שמחובר אליו מקל קטן ומכאיב) בחדר, מקום בו שהה עד גיל מופלג של כיתה ח' עת נשאב  למעגל העבודה. נחירותיו הפריעו לאמא שלי לחלום על הילד הרופא שלה בפולניות מופלגת. ואכן הרך הנולד לא אכזב, כל פעם שנוצר צורך לביקור מסיבה כלשהי במרפאה, מייד התגייסה המשפחה לנוהל מרדף אחר הילד המבועת. גם הגנטיקה מאבא הוכיחה את תקפותה המדעית, בשלהי כתה ה' התחלתי לפקוד את ספסלי האבוקדו בניצוחו של אלישע.

אבל מה לעשות, בגיל מסוים האחריות גוברת וחלומות צריך להגשים.

 

 

 

 

על מקויה

נוח, הוא אחד היפנים שסיימו את האולפן בינואר 2010. מעניין לציין שלקראת בואם לארץ כולם מקבלים שמות תנכיים: עזרא, גדעון, אליהו, אליעזר ודוד. מתוך הכרות אתם, אני יכול אך ורק לשבחם.

אנשים נעימים, מסבירי פנים, שנעים לשהות במחיצתם.

בשם עזי ושולמית

 

שלום, שמי נוח. אני יפני. עכשיו אני תלמיד אולפן. (הקודם).

אני נמצא כאן עד סוף החודש. אני רוצה לספר על "מקויה" לפני גמר האולפן.

הסיפור הזה, כבר סיפרתי בכיתה. אולי נפגשתם עם יפנים ברמת יוחנן כמה פעמים. אנחנו (היפנים) קודם למדנו עברית באולפן בקיבוץ חפצי-בה במשך חצי שנה. אחר כך כמה יפנים באו לרמת יוחנן לאולפן שני. אני רוצה להגיד לכם תודה רבה ושלום!!

 

תנועת "מקויה" מה היא?

המילה היפנית "מקויה" בתרגום לעברית, פירושה "אוהל מועד" (שמות, כ"ז 21) מקום  המפגש בין אלוהים ובין עם ישראל.

אוהל מועד אינו נמצא במקום קבוע, אלא נודד ממקום למקום. כמו כן גם ל"מקויה" אין מקום קבוע, אין כנסיה, אין כנסת. כי כל מקום שבו (שכינה) נמצאת רוח הקודש שם ה"מקויה".

 

"מקויה" היא תנועה דתית ביפן, המאמינים באלוהי התנ"ך. מייסד התנועה הוא פרופסור אברהם איקורו טשימה (1910-1973). הוא היה איש רוח והומניסט גדול ואוהב ישראל. אחרי מלחמת העולם השנייה, טשימה היה עסוק. הוא קנה הרבה מפעלים כי רצה לבנות מחדש את יפן. אך הדיכוי של הצבא האמריקאי היה חזק. הם חשבו להרוס את בית הספר של הילד של טשימה. טשימה התנגד, הצבא האמריקאי רצה לתפוש אותו אז הוא ברח להר "אסו" למשך שבוע אחד. (אסו נמצא ב"קומאמוטו") שם התגלה אלוהים לטשימה, במימרות של נביא ישעיהו.

"ונתן לכם אדוני לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך ואוזניך תשמענה דבר מאחוריך לאמור, זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו" (ישעיהו, ל"כ – כ"ב). טשימה היה בן 38 וזה היה בחודש מאי 1948.

 

תנועת "מקויה" התחילה בדיוק באותו הזמן שהוקמה מדינת ישראל.

הקשר בין ישראל ל"מקויה": בסתיו 1954, דוקטור סלומניצקי (דוקטור לחקלאות ברחובות 1991-1903) ואשתו ביקרו ביפן על-מנת לחפש סוג חדש של תפוחי אדמה שמתאים לגדול בישראל. בתקופה הזאת הרבה עולים חדשים באו לארץ והיו בעיות של חוסר מזון.

כאשר הם נסעו ברכבת מ"הירושימה" ל"נגסאקי", הם נפגשו עם טשימה שישב לידם באותו קרון. טשימה דבר איתם על ישראל, על יפן וגם על התנ"ך.

 

בשנת 1960 הם נפגשו אצל סלומניצקי וביקרו בישראל גם בקיבוץ חפצי-בה. טשימה התרשם מאוד מכל המקומות, הוא התרגש מאוד.

כשהוא חזר ליפן, הוא התחיל לשלוח תלמידים צעירים לקיבוץ חפצי-בה, באביב 1963. התלמידים לומדים עברית באולפן בשביל לקרוא את התנ"ך בלשון המקורית.

מספר הסטודנטים שלמדו עד היום הוא יותר מ-945 . ארץ ישראל היא מקור ההשראה למאמיני התנ"ך.

טשימה וחברי תנועת ה"מקויה" ממשיכים ללמוד בישראל ומקבלים עידוד ותקווה מההיסטוריה של עם ישראל.

 

במלחמת ששת הימים ביקשה שגרירות יפן בישראל מהאזרחים היפנים לעזוב את הארץ. טשימה שלח מברק לסטודנטים היפנים: "תישארו ככל שתוכלו, ועזרו לישראל!!"

גם הוא בעצמו טס מיד לישראל. אנחנו באמת אוהבים את ישראל.

במלחמת יום כיפורים – 8 באוקטובר 1973, רצה טשימה לצאת מיד לישראל כדי לעזור לישראל ולעודד את הסטודנטים הלומדים בארץ. אבל הוא היה חולה, הוא לא היה יכול להגיע לישראל. היה תקוע במיטה שלו. הוא פנה לכל חברי "מקויה" לתרום לישראל. אחרי כמה ימים תרמו 30 אלף דולר למגן דוד אדום.

 

ב-2 בדצמבר 1973, יום קר מאוד, טשימה ארגן הפגנות למען ישראל ברחובות מרכז טוקיו. 3000 אנשי "מקויה" השתתפו בהפגנה. אחרי 23 ימים, 25 בדצמבר 1973 טשימה נפטר.

אך גם עכשיו ממשיכה תנועת "מקויה" וגם יפן וישראל יחיו לנצח!

נוח.

 

 

ישראל 2010 - מילות סיכום למחזור השלישי של אוניברסיטת החורף

 

ביום ראשון האחרון, חתמנו את אירועי אוניברסיטת החורף בסיור עם בוקי נאה בדרום תל אביב – "בחצר האחורית של המדינה". הסיור המיוחד במינו זימן למשתתפים אפשרות להתוודע מקרוב לתופעות חברתיות המהוות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל בשנת 2010 , אם כי בקיבוץ אנו נחשפים אליהן פחות.

סיור נוסף עם בוקי נאה יתקיים בהקדם באחריות וועדת תרבות.

סה"כ כללו אירועי אוניברסיטת החורף 7 הרצאות: רון בן ישי – מבט על מדיניות וביטחון ישראל, רון לשם – על ספריו, כרמלה מנשה – צבא וביטחון, ניב ללילאן – האינטרנט כמעצב חברה, סמדר פלד – סיקור העוני בישראל, מאיקה יפה – בנושא זהות יהודית וכן הרצאה נוספת בנושא קריאה בכף היד.

כמו כן התקיימו 3 סדנאות, מתוכן 2 סדנאות בישול בריא עם בת חן יפה, וסדנה לפיסול בסוכר.

בנוסף קיימנו 2 סיורים - אחד למוזיאון עין-חרוד והשני לתל אביב עם בוקי נאה.

נזכיר שאת אירועי החודש פתחנו בהופעת תיאטרון פלייבק בנושא סיפורי מקום.

התוכנית הייתה מגוונת ועשירה והשתדלנו שכל אחד יוכל למצוא בה את תחומי העניין שלו.

במקביל, השתדלנו להביא היבטים שונים המתייחסים לחברה הישראלית כיום.

אנו תקווה שהציבור נהנה.

ברצוני להודות מעומק הלב לצוות אשר למרות עיסוקיו הרבים התגייס לתכנן ולהוציא אל הפועל את אירועי ה"אוניברסיטה".

תודה מקרב לב לאורית שטייף, ערגה קפולניק, נרית ספיח, חגית כהן ואתי גפן.

תענוג היה לעבוד עם כולכן ולהתראות בשנה הבאה.

לאה קוטלר

 

 

 

צוות תכנון ואיתור בעיות

בתעבורה הפנימית

בעקבות ריבוי כלי הרכב הממונעים והתגברות בעיות הבטיחות בתנועה במדרכות והכבישים הפנימיים, הוקם צוות שאמור לאסוף את מירב האינפורמציה על נקודות  בעייתיות, ולהביא בפני הגופים המתאימים הצעות פתרון.

כידוע במערכת המדרכות והשבילים יש הרבה משתמשים: הולכי רגל, רוכבי אופניים, קלנועים, קלאב-קארים, מיולים, טרקטורים למיניהם, רכבי שרות וכלי רכב אחרים, ואת כולם צריך לקחת בחשבון.

סדר העדיפויות בנושאי הטיפול של הצוות :

1.    בעיות בטיחות קיימות, ובשלב ראשון רחבת ח"א.

2.    שיפור מערכת התעבורה הקיימת.

3.    שיפור ותכנון מערכת התעבורה לטווח ארוך.

בשלב ראשון אנחנו מבקשים מכל בעלי הקלאב-קארים והמיולים למיניהם, להימנע ככל האפשר מנסיעה במדרכות הפנימיות ולהקפיד לנסוע בכבישים או במדרכות ההיקפיות. כמו כן יש להימנע מנסיעה ברחבת ח"א, ולחנות מחוץ לרחבה.

כל התראה על בעיה או  הצעת פתרון יתקבלו בברכה.

ניתן לפנות לאיציק אדרי או אלי.

אפשר גם לשלוח לי במייל boaz@kry.co.il . עזרת הציבור חשובה מאד.

בועז

 

 

נוֹלד לי נכד    /  עפרה  גלעד

 

נוֹלד לי נכד, איזה  כּף לי,

נוֹסף לשניים שכּבר יש לי,

תינוֹק נחמד, שוֹפע אוֹפי -

טפוּ, טפוּ, טפו... ואיזה יופי!

בּוֹכה הוּא רק כּשרעב,

ת'יציאוֹת' – הוּא מתעב,

בּחֵיק אמוֹ  שוֹכב  בּחוֹם,

כּמעט שישה... שוֹקל היוֹם.

 

עם אבּא ,  בּסוֹפי שבוּע,

אחוֹתוֹ, ליָדוֹ – קבוּע.

לעתים - רוֹאֶה  גם  אח,

ילד טוֹב   וגם  מוּצלח.

בּכל יוֹם רוֹאים שינוּי

 

 

יש צָפוּי ולא צפוּי,

כּבר נדמה  שמסתכּל,

רב הזמן - ישן  אוֹכל .  

 

וַאני סביבוֹ  סוֹבבת,

ללטף,  אוֹתוֹ אוֹהבת,

על כּתפי  אז מניחה

שתבוֹא ... ה 'נפיחה' !

כּך הפכה עוֹד משפחה,

לִמְלוּכּדת   וּשמחה .

לגבוּרוֹת,   מי ימלל,

עוֹד תינוֹק -  בּישראל !