חכמינו בוודאי היו אומרים, שמי שמקבל שבת אביבית שכזאת בעיצומו של חורף גשום, כנראה שמעשיו רצויים על ידי הממונה על מזג האוויר.. (כבר 3 שנים ברציפות)
לאירוע שהתקיים בשבת האחרונה של ינואר, הגיעו בסביבות ה 1,000 משתתפים למסלולי הטיול והאירוע המרכזי. מתוכם כ 150 רוכבי אופניים, כ 30 רוכבי סוסים, ומאות רבות של מטיילים רגליים, מתוכם כ 100 במסלול הארוך. מבוגרים, נוער וטף, רבים מהם מיישובי המועצה האיזורית זבולון, ועוד רבים מרחבי הארץ כולה שבאו ליהנות מיפי הטבע המקומי ולהביע תמיכה במאבק על עתיד השטחים הפתוחים.
מרמת יוחנן טיילו להערכתנו לפחות 120 איש, ועוד כ 30 חברים נידבו את זמנם ואת עצמם לסייע בהפקה של האירוע המורכב. תודתנו לכולם.
האירוע הביא לתפוצה ציבורית רחבה מאוד של הנושא אותו אנו מקדמים הן באיזור והן ברמה הארצית. הגופים הירוקים הארציים נכנסו לשיתוף פעולה חסר תקדים כדי לבלום את תהליך אישור הקמת הישובים באיזור שלנו. אנחנו משוכנעים שהדבר ייתן את תוצאותיו בשיבוש הניסיון הקרוב הצפוי של היזמים לקדם את הליך האישור והחקיקה של הישובים.
ניפגש גם בשנה הבאה באירוע ט"ו בשבט תשס"ו, וגם בשנה הבאה נכפיל את מספר המשתתפים, לפחות ל 2,000 איש.
לכל התומכים במאבק שלנו, שימרו על ערוצי קשר פתוחים, יתכן ונזדקק לעזרתכם עוד לפני ט"ו בשבט להתנגדויות לוועדת התיכנון המחוזית.
פרטים נוספים באתר שלנו:old-usha.project.org.il
להתראות באירוע הבא - הצוות המוביל - עמותת גן לאומי גבעות אושה העתיקה.
הדיווח הקרוב בו אמסור על תוצאות הרבעון האחרון של 2004 ותוצאות כל השנה, יימסר לאחר אישור מועצת המנהלים שתתכנס בסוף מרץ 2005.
לאור כך מצאתי לנכון לשתף את החברים בקורה עתה בחברה ולהוסיף דיווח על כמה נושאים משמעותיים נוספים.
שוק הפלסטיקה מזה חודשים לא מעטים הינו שוק על עליות מחירים חדות בחומרי הגלם. בעוד שעד עתה התמודדנו בעיקר עם עליות חדות בתחום הפי.וי.סי ותוספיו, הרי שמהרבעון האחרון של 2004 חלו עליות חדות ומהירות גם בתחום הפוליקרבונט. עליות אלו נמשכו בתוך שנת 2005.
עליות אלו הינן בתוספת לעלויות אחרות שעלו בצורה משמעותית, כמו אנרגיה ותובלה.
אנו עושים ככל הניתן לגלגל עליות אלו ללקוחותינו, אבל מובן שלא תמיד ניתן לגלגלן במלואן ובוודאי שלא בלוחות זמנים קצרים.
בסה"כ החברה מצליחה, במאמצים רבים, להעביר חלק מהעליות לשוק והסיבות העיקריות הינן המיצוב החזק של החברה בשווקים והמותג המוביל שלה ("PALRAM").
למרות כך, ללא התייעלות משמעותית לא נוכל לשמור על חברתנו כחברה ריווחית.
הנהלת החברה הכינה תוכנית התייעלות מפורטת שבנויה ממרכיבים שונים ושתטופל באחריות כל המנהלים ובעיקר שלושת מנהלי האיזורים (אנגליה, אמריקה וישראל).
מרכיבי התוכנית הם: צמצום בכ"א, עליות שכר מדודות, חסכון בתערובות, שיפור בטולרנסים של היצור, צמצום קווי מוצרים פחות ריווחיים, השקעות בתחום החסכון, בחומרים ובאנרגיה, צמצום הוצאות שיווק ועוד.
החברה סיימה עבודה מפורטת של הכנת תוכנית עבודה 2005, שאושרה על ידי מועצת המנהלים.
תוכנית העבודה כוללת את כל יעדי החברה, תוכנית מכירות מפורטת, תקציבים של כל חברת הבנות, תוכנית השקעות ותוכנית מימון.
איני יכול לחשוף את כל פרטי התוכנית, אבל אוכל לציין כי מדובר על תוכנית שיעדיה העיקרים הם:
· התייעלות.
· מאמץ לשימור על ריווחיות.
· המשך צמיחת החברה בכמויות ובכסף.
· הכנסת קו ייצור חדש לפוליקרבונט בארה"ב, במפעל פלרם 2000.
· הכנת תוכניות עיסקיות ליצור פי.וי.סי בארה"ב.
· חיזוק הפעילות בשוק מזרח אסיה, גם בעזרת משרד פלרם שנפתח בהונג קונג.
· השלמת מערכת הדוחות הפיננסיים ב – S.A.P.
תוכנית ההשקעות של החברה השנה תעמוד על כ – 7 מליון דולר, כולל הקו החדש שיוצב בארה"ב.
בשנה הקרובה נמשיך למכור לכל שווקינו הרגילים ונעבור לראשונה את סף ה – 200 מליון דולר מכירות (אי"ה).
אנו מכינים עתה את השינויים במבנה האירגוני של החברה תוך ניסיון לבנות אותו בצורה הנכונה והמתאימה ביותר לשנים הקרובות.
כחלק ראשון ומקדמי לתוכנית אנו מיישמים באופן נמרץ את מה שסוכם כבר בעבר והוא המבנה האיזורי של החברה.
לחברה כעת שלושה איזורים עיקריים: איזור אמריקה (שמנוהל על ידי ארנון אשד), איזור אנגליה (שמנוהל על ידי יואב גרינברג), איזור ישראל (שמנוהל על ידי אמיר זוהר - צ'ובין).
בכל איזור נפח פעילות רב של חברות בנות, לוגיסטיקה, כספים, מכירות, כ"א.
עד עתה פעלו באופן מלא האיזורים בחו"ל, כעת אנו מפעילים את איזור ישראל. לאיזור זה נבחרה הנהלה והיא מנהלת את האיזור.
ההנהלה כוללת את: מנהל האיזור, מנהל שוק מקומי, מנהלת כספים, מנהל פלרם אפליקציות, מנהלת לוגיסטיקה, מנהלת מש"א ומנהל רכש. בעתיד הקרוב תכלול ההנהלה גם את מנהל המפעל בישראל (לאחר שיבחר). הנהלת האיזור בנתה את תוכנית העבודה של האיזור, והיא אחראית באופן מלא לתוצאות של כל הפעילויות האיזוריות שהן: מפעל פלרם לפי.וי.סי, מפעל פלטוב לפוליקרבונט, מח' השוק המקומי, חברת פלרם אפליקציות וחברת השיווק פלרם ישראל.
זהו שינוי לא קל לחלק ממרכיבי המערכת, אבל האמינו לי – הכרחי.
בצורה זאת גם נוכל ליישם באופן מלא את הפרדת הנהלת החברה של פלרם תעשיות מהפעילות השוטפת ועל ידי כך ליצור מערכת ניהולית מודרנית ובעלת יכולת הכוונה, שליטה ובקרה. שיהיה בהצלחה.
אנו שוקדים בשקט, אבל באופן עיקבי על הכנת דור המנהלים הבא של פלרם.
מרכיב מרכזי יכלול בוודאי קבוצת חברים צעירים שממלאים כבר כיום תפקידים מרכזיים וכעת משלימים את השכלתם והכשרתם בלימודים לתואר שני במנהל עסקים (כולם בהכוונת פלרם ובמימון מלא או חלקי של החברה).
מדובר על שי מיכאל, אלה צור, רון דביר, אורי בראב, כרמל בן – בונאן ויפעת גולדברג (שכירה שעובדת במערכות מידע).
מלבד זאת אמיר זוהר (צ'ובין) משלים תואר גם בעריכת דין (יש לו כבר תואר שני באבטחת איכות).
קבוצה זאת בצירוף אנשים צעירים מוכשרים נוספים שעובדים בפלרם ונוספים שלא עובדים בפלרם כעת, מהווים עתודה מצויינת שתאפשר החלפה לאנשים קשישים כמוני...
אנשים אלו ואחרים משתלבים באופן הולך וגדל במערכות הניהול בארץ ובחו"ל.
כחלק ממהלכים אלו גם סוכם ביני ובין דניאל פרי על חלוף תפקידים בניהול אגף הרכש. אורי בראב מחליף את דניאל החל משבוע זה והוא גם משמש מעתה כחבר הנהלת פלרם תעשיות. דניאל נשאר לעבוד באגף הרכש.
חילוף זה נעשה ללא כל קשר למועמדתו של דניאל לתפקידים אחרים והוא מביא לידי ביטוי רצון כן של דניאל לקדם ולשלב צעירים.
אני רוצה להביע הערכה לדניאל על כך ולאחל לו שימשיך לתרום בצורה משמעותית כמו עד עתה לחברת פלרם.
יש כיום בפלרם פתיחות רבה לשילוב צעירים וצעירות במערכי היצור ובמערכים הסובבים להם ניתן לעשות בכך עוד, אבל זה דורש החלטות חדשות בקיבוץ (פרטים ניתן לקבל בע"פ מצ'ובין ויפעת). שתהיה שבת שלום.
מטאטא חדש...
רמת יוחנן נתנה את רוב קולותיה לזאב (ולוולה) שור
שגבר על נתן טל ויהיה אחד משני המזכירים
הבאים של התנועה הקיבוצית המאוחדת.
סה"כ הצביעו 174 חברים
3 פסולים
36 חברים הצביעו בעד נתן טל
135 חברים הצביעו בעד זאב שור.
איחולנו לוולוולה להצלחה בתפקידו!!!
דו"ח שבועי / א. פלד
תכנית המשק 2005.
התכנית אושרה ביום חמישי שעבר על ידי ההנהלות (קהילה וכלכלית), ותובא בשבוע הבא בפני האסיפה.
מעבר לתקציבי הקהילה, הענפים, וההשקעות בקהילה ובעסקים כפי שהן משתקפות במסגרת "המקורות והשימושים", סוכם שיובאו לאישור עד 31.3.2005 גם שלוש ה"קרנות" בהן דננו
במהלך 2004 לאמור: "קרן חיסכון ללימודים גבוהים לבנים", "קרן לרווחת החבר" וקרן שמורה להמשך ביצוע תקנון השיכון.
שלושת הקרנות אמורות לענות בצורה מאוזנת על הצרכים והמאוויים של ציבור החברים על כל שכבותיו.
סעיף חדש בתקציב הקהילה.
החל מתקציב הקהילה לשנת 2003 ובאופן מובהק ומחודד בתקציב הקהילה לשנת 2005, מופיע סעיף הנקרא "אי-עבודה".
סעיף זה משקף את הפסד ההכנסה לקהילה בגין אי עבודה של חברים/ות.
עלות סעיף זה כפי שחושבה על בסיס פרטני על ידי מש"א, עומדת בשנת 2005 על סך
1,674,000 ₪ (כ- 18% מן התקציבים האישיים) והיא משקפת אי-עבודה, או עבודה לא מלאה, של כ- 18 חברים וחברות על פני כל השנה.
ציבור זה של כ- 18 חברים וחברות שאינם עובדים באופן מלא או חלקי מורכב באופן גס משלוש קטגוריות:
- מספר זעום של חברים/ות שמצב אי-עבודה לגביהם הוא "כרוני", דהיינו מתמשך כבר שנים. (קיימים כאלה בכל חברה אנושית).
- להבדיל, מספר קטן של חברים/ות הנמצאים במצב של אי-עבודה באופן זמני, מה שנקרא "אבטלה חיכוכית". המספר הוא "פחות או יותר" קבוע אבל השמות מתחלפים במשך השנה שכן מדובר באנשים פרודוקטיביים בהחלט הנמצאים במעבר בין עבודה אחת לאחרת.
- כעשרה חברים שמבחינה פורמאלית עובדים (נחשבים כעובדים בעיני עצמם ולפעמים גם בעיני הציבור), אבל מבחינה תקציבית אינם רשומים בשום ענף או שהענף בו הם רשומים אינו מוכן או מסוגל לשאת בעלות עבודתם ולכן היא נרשמת על חשבון התקציב הכולל של הקהילה.
מש"א עוסקת כל העת בסיוע לחברים מכל שלוש הקטגוריות. השקעה בקבוצה הראשונה היא בדרך כלל חסרת תוצאות אבל לפעמים יש הפתעות לטובה. השקעה בקטגוריה השלישית היא רבה יותר ובמקרים רבים נושאת פרי לטווחי זמן שונים. בקטגוריה האמצעית עוסקים רק במישור של ייעוץ והפנייה. חברים אלה מסתדרים מהר מאוד בעצמם וחוזרים למעגל העבודה.
האמור לעיל מתייחס רק לחברים "חייבי עבודה" (נשים עד גיל 60 וגברים עד גיל 65). סה"כ בקיבוץ כ- 280 חברים חייבי עבודה כך שמדובר באבטלה כוללת של כ- 6%. כפי שכבר צויין בעבר, לשמחתנו ולרווחתנו, על כל חבר בגיל העבודה שאינו ממלא את חובתו, נמצא לפחות חבר/ה אחד מעבר לגיל חובת העבודה הממלא משרה מתוקצבת ופרודוקטיבית.
"הקיבוצים העשירים".
אינני יודע מי בדיוק יזם את סדרת הכתבות ב"עיתון הנפוץ במדינה" על הקיבוצים העשירים, אבל לדעתי זה בהחלט רעיון "מרענן".
בשנים האחרונות הדימוי המוביל של הקיבוצים הוא של "כישלונות כלכליים", "שליימזלים", "פושטי רגל", "נטל כלכלי על המדינה", ולפעמים – "במקרה הטוב" – "נדל"ניסטים".
אז יהיו גם כמה כתבות שיראו את הקיבוצים כ"מצליחנים", "חזקים מבחינה כלכלית", "תורמים לכלכלת המדינה וליצוא", ואפילו "עשירים" ר.ל...
כמו שאומרים "זו לא בושה להיות עני – אבל גם לא כבוד כל כך גדול".
ודרך אגב, "העשירון העליון" הוא מונח טכני המתפרסם באופן קבוע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בעשירון העליון לא מדובר ב"מיליונרים" (אלה לא שייכים גם ל"מאיון" ואולי גם לא ל"אלפיון" העליון). אם ניקח את התקציב השוטף של הקהילה שווי השירותים וההשקעות הצרכניות (כולל התקציבים האישיים), ונחלק אותו על פי "משקי-הבית" בקיבוץ, אנחנו שם. "מה לעשות".
"והצנע לכת" בעקבות הכתבה "בידיעות" / רפאל דינסטג
איני יודע אם היום, אך בעבר זו הייתה הסיסמה של תנועת הצופים.
אני מציע למי שצריך, לאמץ אמרה זו וכן לדייק בפרטים. עשירון עליון, הלוואי עלינו בתים של 250 מ"ר + בריכה צמודה וגנן וכו' וכו'. אולי היינו מתקרבים לכך אם היה לנו לול פיטום של 12,000 טון בשנה, מה לעשות, הלול פיטום שלנו הוא עשירית בערך מזה.
אנא, יש לנו את מה שיש לנו, בואו ננהג בצניעות. אין לנו עניין שידידנו ומכרינו יורו עלינו באצבע ויגידו "תראו זה מהעשירון העליון", גם לא נכון, וגם מקומם. שבת שלום.
צֹהַר לַתְּכֵלֶת
זוֹרֵם בְּלִי בֶּרֶז, צִנּוֹר, אוֹ עָרוּץ
יוֹרֵד אֶל תּוּגַת הַשָּׂדוֹת בַּחוּץ.
שָׂדוֹת עֵירֻמִּים יְבַקְּשׁוּ עוֹד וַעוֹד
אֶת בִּרְכַּת הַשָּׁמַיִם, כָּל אִישׁ יַחֲמֹד.
בִּמְסִלַּת עֲנָנִים לִנְדֹּד לֹא יֶחְדַּל
לֹא נִצַּב עוֹד חֹנִי, בְּתוֹךְ מַעְגָּל.
בִּמְקוֹמוֹ, בְּשָׂפָה רְהוּטָה הַחַזַּאי יְבַשֵּׂר
כִּי הַגֶּשֶׁם יָבוֹא, אַךְ אוּלַי יְאַחֵר.
נְשָׂאַתְהוּ הָרוּחַ לְכָאן וּלְשָׁם
עַכְשָׁו הוּא מַמְטִיר, בְּאַרְצוֹת הַיָּם.
הַשָּׁבוּעַ סוֹף סוֹף הוּא בָּא כְּגוֹאֵל
וְנִדְמֶה כִּי אֶצְלֵנוּ, מַמָּשׁ הִתְנַחֵל.
רַק שֶׁלא יִתְנַתֵּק, וְלֹא יִתְפַּנֶּה
וְהָאָרֶץ תּוֹרִיק בַּאֲשֶׁר הָעַיִן תִּפְנֶה.
אָז מִבֵּין עֲנָנִים יִקָּרַע צֹהַר לַתְּכֵלֶת
הַשֶּׁמֶשׁ תַּזְהִיב, וְנֵדַע יֵשׁ תּוֹחֶלֶת.
ראובן עזריאלי 7/2/05
מבט אחר על הפרטת החשמל / דניאל יפה
שפע ההסברים והרשימות העוסקים בנושא הפרטת הוצאות החשמל מבוסס לדעתי על הצגת נתונים חלקית לציבור וניסיון "לחסוך כספים" מכיסו של הציבור, לטובת התקציב הציבורי.
אסביר את דברי:
ראשית - הפרטת החשמל היא אכן מהלך ראוי. מעבר להיבט הכלכלי קיים ההיבט הערכי: הביזבוז האופייני לצריכה ללא חשבון מן הסוג אותו אנו מנהלים, אינו ראוי. חבל על הזמן העובר עד להשלמת המהלך - היינו צריכים להיות כבר מאחוריו.
שנית - "סכום הביזבוז" ניתן למדידה. זהו ההפרש בין ההוצאה הכספית לחשמל לפני ההפרטה וההוצאה הכספית שתהיה לאחר הנהגתה. צפוי שסכום הביזבוז יהיה גבוה - כמה מאות אלפי שקלים.
שלישית - בכל ההפרטות (המעטות) שהונהגו ברמת יוחנן - עברה כל ההוצאה המופרטת מלפני המהלך - לכיסי החברים. "עיקרון" זה העביר את "סכום הביזבוז" אשר היה גלום בהוצאה הנורמטיווית שהופרטה - לתקציבי החברים, ואיפשר להם להסב את המקור הכספי המופרט ולצרוך אותו, על פי התועלות הפרטיות שלהם.
בפרשת הפרטת החשמל אנו נוהגים בצורה שונה.
קיימות שתי צורות בהן אנו יכולים להפריט את ההוצאה לחשמל:
הראשונה - לקחת את מלוא ההוצאה הציבורית לחשמל מלפני ההפרטה, לחלק אותה למרכיביה, ולהעביר לכיסי החברים את המרכיב המתייחס לחלקם בהוצאה. בשיטה זו מועבר "סכום הביזבוז" הכולל לתקציבי החברים ויוצר להם מקור כספי נוסף.
השנייה - לנסח בעזרת מומחים ברי סמכא כלשהם, תקני צריכה, ולבנות תקני צריכה כספיים לכל סוג אוכלוסיה. בשיטה זו מתקצבים את צריכת החשמל "מלמטה" באופן שסך הצריכה תהיה בעצם מכפלה של תקן צריכה כמותי במספר חברים או בתי אב. בשיטה זו נשאר "סכום הביזבוז" בתקציב הציבורי ונמנעת העברתו לתקציבים האישיים של החברים.
המוסדות בחרו לפעול באפשרות השנייה. אני חושב שהם טועים.
שתי שיטות ההפרטה הן לגיטימיות וניתן ליישמן.
ההבדל בינם הוא כספי.
היקף התיקצוב של ההוצאה המופרטת לתקציבי החברים בשיטה השנייה, המוצעת כיום, הוא כ 850 אלף ₪. עם תוספת "העלאת תקנים" בסך כ 250 אלף ₪ היא תגיע להערכתי ל 1.1 מליון ₪.
אילו הייתה מופעלת השיטה הראשונה, היה להערכתי ההיקף התקציבי של ההוצאה, העובר לתקציבי החברים, כ 1.5 מליון ₪, כל ההתרוצצות "ומחנק הקילווטים" היו נמנעים ולחברים היה נוצר מקור כספי הוגן נוסף.
מקור הטעות הוא בהיבט הציבורי של התהליך.
היה ראוי ונכון להעמיד את שתי האפשרויות האלה להחלטת הציבור מלכתחילה ולהימנע מלהעמידו בפני עובדה, כי קיימת עבורנו אפשרות אחת בלבד.
כיום עומד הציבור ככלי ריק, מצויד בחלקי נתונים מול אפשרות יחידה, הפחות טובה מבין השתיים האפשריות עבורו.
למה?
אני מצפה ליום... / איציק
אני מצפה ליום בו בעל מלאכה
משָׁרֵת ציבור במשרה מלאה,
יענה (בע"פ, בכתב או בטלפון):
לפנייה של חבר:
שלום!
קיבלתי את הודעתך והבנתי בקשתך.
למרות העומס אשתדל להגיע אליך
היום (תלוי בדחיפות התקלה),
או מחר (ניפגש בצהריים ),
או מחרתיים (אודיע לך בדיוק מתי. לא אשכח.),
או...
אבל למה לסבך את החיים!
רוצים דוגמא?
תראו איך מתקנים אצלנו אופניים וקלנועים.
רוצים לדעת איך עושים את זה?
תשאלו את מיכאל ישראלי.
מה קורה פה? / רון אנג'ל
אני נוהג לרדת לשחות בבריכה כמה פעמים בשבוע מוקדם בבוקר, לעיתים אני מגיע הראשון והמראה שנגלה לעיני הוא מגעיל וגורם לי לעזוב מיד.
בפעם האחרונה, מצאתי שמישהו לקח נייר טואלט, הרטיב אותו והדביק אותו על הקירות והרצפה במלתחות, וזו רק דוגמא אחת.
לפעמים זורקים כל מיני חפצים לתוך הבריכה.
אותו אדם שעושה את הדברים האלה, אם אינו שיכור או מסומם, אז הוא בטח דפוק לגמרי בראש. אני לא מתאר לעצמי שהוא עושה דברים כאלה בבית שלו או בבתים של אלה שקרובים אליו.
אני דורש שהוונדליזם הזה יפסק מיד.
שהאחראים על הבריכה והסביבה יעשו מאמץ לגלות מי עושה את הדברים האלה ויפעלו בהתאם. בנוסף, היה רצוי שמי שמשתמש בבריכה מאוחר בערב, יכבה את האורות ואת התנורים במלתחות כשהוא עוזב את המקום. זה עולה כסף.
הכסף או הכסף / עדה כץ
ב"ברמה" משבוע שעבר, דווח על "ביטוח נושאי משרה".
זה אומר שאם קורה אסון כמו טביעה בבריכה או טביעה בבור זבל ברפת או כל אסון אחר בתחומי הקיבוץ – אנחנו מבוטחים והביטוח ישלם, ואת מי זה מעניין.
גידור אמיתי של בריכות ובורות מסוכנים יצמצם מאוד את הסיכונים כנ"ל.
אם יש די כסף (25.000 ₪ בשנה) לכסת"ח, צריך שיוקצב קודם כל כסף לבטיחות אמיתית.
ויורשה לי להשתמש בביטוי הידוע: יפה שעה אחת קודם!
ביטוח טלוויזיות לתקופה מ 1.3.2005 עד 28.2.2006
בתאריך 28.2.2005 תסתיים תקופת האחריות הנוכחית על הטלוויזיות. שימו לב זה נכון לכולם כולל לקבוצת החברים שהוסבו למבטח החדש לפני כחודשיים מי שמעוניין לבטח את עצמו לשנה נוספת לתקופה בין 1.3.05 עד 28.2.06 מתבקש לצרף את שמו לרשימה התלויה בחדר האוכל. הרשימה תורד ב 23.2.05 אנא הירשמו בהקדם ובתוך תקופת ההרשמה כדי למנוע אי נעימויות. ההרשמה מחייבת את הנרשם.
השנה החלפנו את המבטח.להלן פרטי הביטוח העיקריים:
· עבור מכשיר טלוויזיה ראשון התשלום לשנה 94 ₪
· עבור כל מכשיר טלוויזיה נוסף התשלום לשנה 65 ₪
· חשבון המבוטח יחוייב בחודש אוגוסט.
· הביטוח תקף לכל תקלה לא כולל ברק או שבר חיצוני.
· הביטוח לטלוויזיות עד וכולל 34 אינץ.
· שלטים יתוקנו במסגרת האחריות או יסופק שלט בעלות של עד 70 ₪.
· תקלות חריגות יתוקנו אצל הספק. באחריותו לקחת את המכשיר ולהחזירו.
· את הנוסח המלא והמחייב ניתן לקבל ברכש.
איתי מספר -
אני הבן של אמציה, נשוי למירב, אבא של נדב, בעלים של ג'יפ (הכלב), זהו.
אני אוטוטו שנה ברמת יוחנן. מרגיש מכל הבחינות כמו בן בית. גם היחס של החברים וגם היחס של המשפחה, גם המבוגרים וגם צוות החינוך, בכל מקום מקבלים בזרועות פתוחות ומוכנים לעזור ולשמחתי אני מרגיש ממש במשפחה.
עכשיו אני עובר הסבה מקצועית מהמקצוע העיקרי שעסקתי בו מסיום הצבא - בלש במשטרה שזה תפקיד בתחום המודיעין והמבצעים, תחום שהוא שונה לחלוטין בקצב החיים, בצורת החיים, וגם בסדר-היום המתנהל בהווי הקיבוץ.
עזבת את המשטרה?
עזבתי את המשטרה בסוף חודש ינואר מאחר ולא אישרו לי מעבר לשירות בצפון. ההחלטה הייתה משותפת של מירב ושלי.
שירתתי 7 שנים במשטרה מתוכן 4 ביחידה המרכזית של מחוז תל אביב, ו 3 שנים ביחידה דומה של מחוז המרכז שהן יחידות מאוד מוכרות ואיכותיות שעוסקות בפשיעה חמורה ואלימה. באותן שנים הייתי שותף לטיפול בכמה פרשיות, בהן - האנס הסדרתי בני סלע, הייתי חלק מהצוות שהשתתף במעקב אחריו למעלה משנתיים ותפיסתו, ועוד חקירות שהשתיקה יפה להם, מקרי שוד, אונס, הונאה ורצח.
היית מהחבר'ה האלה שרצו אחרי זאב רוזנשטיין?
ליוויתי לא מעט את סדר-יומו עם ידיעתו או שלא בידיעתו. אם היינו נפגשים פנים אל פנים יכולתי לספר לו מה סדר-היום שלו, עם מי הוא נפגש, ואפילו מה הוא מעדיף לאכול במסעדות.
ישנת טוב בלילה?
לא. כמו שאמרתי זה הווי של חיים מאוד מסויים, סודי. אין לך סדר יום קבוע. אין לך שעה קבועה שאתה מגיע לעבודה, נגיד בשמונה, אוכל ארוחת בוקר בשמונה וחצי, עובד עד שתיים עשרה, אוכל צהריים ומסיים בארבע. היום מתחיל כל פעם בשעה אחרת ונגמר בשעה אחרת. אתה מתחיל את היום שלך במשרד, אם יש זמן, וגם זה לא תמיד, שותים כוס קפה בחברותא, אחרי זה יוצאים למשימות. המשימות יכולות להיות קלות ופשוטות ואחרי 9 שעות עבודה הולכים הביתה, ובאותה מידה זה יכול להימשך 48 שעות שאתה נמצא ברכב או על אופנוע ולעיתים גם חלק מהחבר'ה על מסוק, או שאתה שוכב על איזה גג של בנין שעות ארוכות ולא תמיד חוזר הביתה, או חוזר בשעות מוזרות שאפילו לאנשי משטרה רגילה לא מוכרות. לפעמים אתה מתחיל את היום במשרד ומסיים אותו באילת, בטבריה, בעפולה, או באשדוד תוך כדי מעקבים ועבודה מבצעית. סדר יום משוגע ולא ישנים, לפעמים אחרי עבודה של 24 שעות, אתה מגיע הביתה, מתקלח, ואיך ששם את הראש במיטה מצלצלים אליך – היה ירי, היה רצח וכו' ואתה חוזר לעבודה כאילו לא עזבת אותה.
יש הרבה הקפצות?
לא מעט הקפצות.
גם בשבתות?
בשבתות פחות. כיוון שזאת יחידה מיוחדת, משתדלים לתת לאנשים לנוח בשבת בבית, אבל בכל זאת יש מקרים. למשל לא מזמן היו החיסולים של בכירים במשפחות הפשע בעיר טייבה ובאום-אל-פאחם ואז לא היו לא שבתות ולא לילות. אתה נשוי יותר לעבודה מאשר למשפחה. זה האופי של העבודה.
איך זה עם המשפחה? זה מזכיר אורח חיים של אנשי קבע בצבא.
נכון. צריך המון תמיכה מהמשפחה. למזלי התחתנתי עם בחורה שמבינה את העניין ומבינה את האהבה שלי למקצוע, שזה חלק ממני ושמחה לראות את בן-הזוג שלה חוזר עם חוויה וסיפוק, למרות שהוא לא נמצא הרבה בבית. היום כשיש ילד זה קצת משתנה, סדרי עדיפויות משתנים אבל התמיכה נשארת לכל אורך הדרך, ופה המקום להגיד תודה.
מה הפרופיל של המשרתים בתפקידים האלה במשטרה?
קודם כל מסתובבים ללא מדים, לא יודעים שאנחנו שוטרים. לעיתים רחוקות לובשים מדים, אם זה בקורסים או מתן עדות בבית משפט, וגם אז בדרך כלל מופיעים באזרחית. האיכות היא שונה משוטר רגיל. לא כמו שאומרים שפעם כדי לגייס שוטרים היו הולכים עם מיקרופונים ושואלים מי רוצה להתגייס למשטרה. השוטרים כולם בעלי תעודת בגרות עם עדיפות לתואר ראשון, כולם בוגרי יחידות קרביות/מיוחדות. אנשים שונים.
האזרח הרגיל לא נתקל בשוטרים באיכות כזו, נתקלים בשוטרים פחות איכותיים. הם כמו חבר'ה שאתה פוגש בצנחנים, בגולני ובשאר יחידות העילית. חבר'ה שהם בעצם כמו משפחה שלך. נמצאים לפעמים 24 שעות ביחד באותו רכב צמוד צמוד או על צמרת איזה עץ.
ולא שאין חיכוכים, כמו בכל מקום, שלא תמיד מסתדרים, אבל הרמה האיכותית של האנשים היא כזאת שיודעים לעשות את ה"קאט", את החיתוך ולהמשיך הלאה, גם אם יש חילוקי דעות. לא הייתי מאחל לאף אחד להיתקל בשוטר, אבל עם כבר ניתקלים, אז כדאי עם שוטר מהאגף הזה, אפשר לנהל איתו שיחה ברומו של עולם.
אני מבין לפי מה שאתה מספר שהיה לך די קשה לעזוב את המשטרה.
כן. מצד אחד חסר אנדרלין, בייחוד בעבודה כמו שעשיתי וגם החבר'ה שאתה מבלה איתם לא פחות מאשר עם אישתך והילד, לעזוב את הכל ולהתרחק מהם זה שונה. מצד שני פתאום יש לך זמן איכות עם המשפחה שלך, צריך להתרגל מחדש אחד לשני עם היתרונות והחסרונות.
תגיד איך המשכורות במשטרה? ביחס למה שאתה משקיע? כלומר תמורה מול תרומה?
רוב התמורה באמת מגיע מהסיפוק העצמי מהעבודה. כדי לסבר את האוזן, שוטר עם ותק של שבע שנים, מרוויח משכורת של 5 וחצי ברוטו. (מדהים לא?)
אין שעות נוספות?
אין שעות נוספות. יש מושג כזה עבודה בשכר. אבל כשאתה עובד יותר מ 300 שעות בחודש ואתה גם אמור לעבוד שעות נוספות בחודש, למשל במגרשי כדור-רגל בשבת, לא תמיד יש את האפשרות וגם צריך להיות עם המשפחה. רוב השוטרים שאין להם עזרה, (לא נעים להגיד), חיים די בדוחק, וכאן המקום להפריך את השמועות ששוטרים מקבלים איזה שהוא עידוד או בונוסים שהם רושמים דו"חות. זה לא קיים. שוטר לא מקבל כהוא זה מאף דו"ח שהוא נותן.
איך הגעת למשטרה וספציפית ליחידה הזאת?
המשטרה בעצם הייתה בעדיפות שנייה לגבי, ניסיתי קודם כל להגיע לגוף ביטחוני אחר. התגייסתי לימ"ר תל אביב למיחלק פשיעה אלימה וחמורה. יצאתי לחודשיים לקורס שיטור בסיסי, שם לומדים רק מה שצריך לתפקידי משטרה רגילה.
לאחר מכן יצאתי לקורס של חצי שנה למודיעין ובילוש. שם לומדים תצפיות, מעקבים, ראייה מבצעית, ירי, כושר גופני. אחרי זה יוצאים לשטח לעוד תקופה של כמה שנים. אחר כך יצאתי לקורס שנקרא בלש מתקדם או קורס סמלי-בילוש וראשי צוות בילוש, שהוא בעצם קורס פיקודי של מודיעין המשטרה. זה פחות או יותר המסלול וכמובן יוצאים לעוד כמה הכשרות שלא מדברים עליהן.
אין שמנים עם כרס ביחידה?
ביחידות מהסוג הזה (ימ"ר) שבעצם זאת יחידה מרכזית, מחוזית, להבדיל מיחידות בילוש תחנתיות, כל שלושה חודשים צריך לעבור מבחן כושר. מי שלא עובר, אמנם לא נזרק אבל החבר'ה מסתכלים עליו בעין לא יפה. אין אצלנו חבר'ה שמנים. מי שמשמין או שהוא עוזב מיוזמתו או שיש לו את הפרוטקציה הנכונה. אבל אני עצמי לא הייתי רוצה להיות בצוות ולדעת שהגיבוי שלי זה אדם שלא יוכל לרוץ, לא מתביישים להגיד את זה, אותו אדם מבין את זה לבד.
היום אתה ישן טוב?
היום אני ישן טוב. כמובן עדיין יש בי אותו צורך-בלשי וכשאני מסתובב עם הכלב בלילה בקיבוץ, אני שם לב לדברים שאחרים שלא אומנו לכך, לא רואים. זה נשאר, זה מדגדג. אם השאלה היא מבחינה אישית אז כן, אני ישן טוב, אם זה מבחינת המדינה אז לא!
לסיכום מה אתה חושב על ה"שינויים" וההפרטות עליהם מדברים עכשיו?
אם זה היה תלוי בי אישית, אני אוהב את הקיבוץ שראיתי בילדותי, הקיבוץ של פעם. הייתי מעדיף שיישאר קיבוץ קיבוץ. אבל הייתי שולח כל חבר קיבוץ לאיזו השתלמות בעיר, אחרי ההשתלמות כזו הוא ישמח לדעת ולראות איפה הוא חי, הוא ידע גם לקחת את הטיפים משם.
טוב, נאחל לכם לך ולמירב וכמובן לנדב, התאקלמות מהירה, שיהיה לכם כל טוב ותמשיך לישון בשקט.
"יוצאים" לקונצרט / ירמיהו
"ירמיהו!" נשמע מאחורי גבי קולה הנשי עם דגש חזק על הררררריש המתגלגל ה"לטינו-אמריקאי" שלה. אי אפשר היה לטעות בה. האחת והיחידה.
זה היה מוקדם באחד הבקרים האפורים, הקרים, הגשומים, חשוכי המרפא של השבועות האחרונים, ואני בתוך מכונות הכביסה, נובר באי-חשק בערימות הכבסים הריחניות שאף פעם לא נגמרות, ממיין, ממלא, מכניס ומוציא כשהנשמה היתרה שטה לה אל מחוזות אחרים, מחוזות השמש הרחוקים.
והנה לפתע בלי הודעה מוקדמת הקריאה הזו פורצת לה אל תוך שרעפי.
אני מוציא את הראש מתוך המכונה לברר מה מטריד את השלווה של אלדה בשעה מוזרה כזו של בוקר.
"מה לידידתי בביתי?" אני שואל והיא בחיוך צופן סוד מבשרת: "יש יציאה!"
וממשיכה בהתלהבות האופיינית בלי נקודות ופסיקים: "יש הופעה חד-פעמית, יחידה, של אֶמיר קוסטריצה ולהקתו בחיפה."
עכשיו היא מחפשת שותפים לדבר הנאה.
ואין צריך לומר שהיא כבר ביררה וחיפשה וצילצלה וסידרה.
"אבל", היא אומרת, "צריך להחליט מהר פן יאזלו הכרטיסים", "ובין כך", מוסיפה, "נשארו רק בודדים בשורות העליונות שתומכות את הגג".
"צריך להחליט מהר" היא חוזרת שמא לא הבנתי עד כמה נושא הזמן הוא קריטי במקרה הזה. היא שמה לי יד לוחצת על הכתף ועם אותו חיוך שאומר בלי מילים בערך כך:
"אני יודעת על מה אני מדברת!"
לא משאירה שום פתחי מילוט או דרכי נסיגה.
טוב, אני במילא מקדים את ה"נעשה" ל"נשמע", הסכמתי מראש ואין צורך להשקיע שכנועים מיותרים שלא לדבר על החברה הנעימה שאלדה מבטיחה לאסוף.
אבל היא כמו לא שומעת את ה"הן" המאולץ שנפלט במהירות הקול מפי וממשיכה במאמצי השכנוע הלא נחוצים ומסבירה: "אֶמיר קוסטריצה, ו"שעת הצוענים", ו"חתול שחור, חתול לבן", ובמאי, ומוזיקאי, וגאון, ומוזיקה מכל הסרטים שלו, זו הופעה מהממת, אתני, אותנטי, הוטנטוטי...", בקיצור, מי אני שארשה לעצמי סירוב במצב הזה.
ביום היציאה אני מסיים את העבודה מוקדם והולך לנוח בצהריים, הגיל עושה את שלו וזה, אם לנקוט בלשון עדינה, בשביל לא לנקר בערב בקונצרט... גם ה"הליכה היומית" עם נעמה דינה נחרץ, עייפות יתר וכסאות נוחים הם צירוף קטלני ומקור למכשלות... תנומה קולנית שלא בעיתה עלולה לגרוע מההנאה של שכני באולם...
ליל הקונצרט קר וגשום, אנשים רגילים לא יוצאים למסעות בלילות כאלה, בקושי אפשר לראות את הדרך השטופה שלוליות אבל מגיעים ל"אולם הקונגרסים" בשלום, הרבה לפני הזמן.
"יש מצב" לקפה.
בחוץ סגריר ובלובי חם ונעים, אנשים ונשים במיטב חליפותיהם מרפרפים קלילות סביבנו, בידיהם קפה מהאוטומט בכוסות פלסטיק, מחפשים מקום להניח את עצמם בין הכסאות והשולחנות. דרך אגב זה אותו קפה של חדר אוכל אלא שפה צריך להיפרד מ 8 שקלים שישולשלו לכיסו של המוזג. לא נורא.
בינתיים אנו משיחים בניחותא בענייני דיומא, שיחה לא מחייבת שקוראים אותה "סמוֹל טוֹק" כדרך אנשים מהוגנים ש"יוצאים לתיאטרון", מכינים את עצמנו לעונג העילאי שמזומן לנו הערב.
חמש דקות לפני ה"שין" קמים ומתקדמים אל האולם שעדיין עומד חצי ריק. אולם הקונגרסים הוא גדול מאוד ואנחנו מתחילים לטפס לאט לאט אל השורה שלנו שבאמת נמצאת אי-שם רחוק רחוק למעלה, מה שמסביר את הכורח הכפייתי לתור מייד אחר מקומות פנויים "יותר טובים", ירידה שתתבצע בעזרת השם עם כיבוי האורות.
הבמה עדיין ריקה רק כלי הנגינה מוצבים עליה כשאור כחלחל זולף עליהם ומוזיקה אתנית שקטה מנעימה לנו את הציפייה למופע.
בצידי הבמה רמקולים אדירים. אלדה מפנה את תשומת ליבי למערכת ההגברה הזו ושנינו מסכימים שצפויה לנו הנאה מושלמת מ"איכות הצליל".
הציפייה מתארכת במידה לא סבירה אך לא נראה שמישהו מתרגש, ההתחלה הייתה אמורה להיות בשמונה וחצי והנה כבר אחרי תשע, הקהל עדיין זורם לו לאיטו, אף אחד לא ממהר, עוד הרבה כסאות פנויים, פה ושם עולות מן הקהל חסר הסבלנות מחיאות כפיים קצובות כלפי הזילזול הזה בשעון, אבל גם זה כנראה לא מטריד אף אחד...
לפתע כבים האורות ומוזיקה אדירה בעוצמתה מפוצצת את האולם, כאילו מקהלה של מיליוני זמרים פוצחת ביחד באיזה הימנון סלאבי או רוסי, לא ברור. על פי הצחוק של הקהל נראה שהייתה פה איזה בדיחה "אמיר קוסטריצאית" אבל אנחנו לא הבנו. המילה מהמם לא תתאר נכונה את עוצמת הווליום, הקירות רועדים, הטריבונה שמתחתך רוקדת, הקהל יוצא מגידרו, הידיים מונפות למעלה, מוחאים כפיים לפי הקצב, רעש תופת, בחיים לא נספגה כמות כזו של דציבלים בו זמנית באוזני הרגישות.
אתה מכין עצמך לקונצרט תרבותי והנה לך... מסיבת האוס, טכנו, טרנס.
אחרי ההלם הראשוני קבוצות קבוצות של צעירים פשוט "נשאבות" אל מרגלות הבמה, אלמלא הסדרנים היו עולים ובולעים את הלהקה אל קירבם, רוקדים בשיכרון חושים, למזלנו נשארנו למעלה ולא התפתנו לרדת ל"מקומות הטובים".
אבל זה רק ה"סיפתח" ואתה מקווה שזה באמת רק ההלם הראשוני שאמור להכניס אותך לקצב ומייד מייד יבוא ה"דבר האמיתי" - ערב תרבותי אתני עם הלהקה של גאון הבימוי והמוזיקה וההמצאות ששמו הולך לפניו.
קיווית, אבל לא!
לא רק שלא הונח לאוזניך אלא שהווליום הולך וגובר משיר לשיר, מגיע לממדי רעש כאלה שאי אפשר לזהות בכלל מה הם שרים או מנגנים. ולא די ביזיון וקצף הנה פורץ לו "הזמר" המנחה לבמה, מה זה זמר, זמר נשמה, (הוציא לנו את הנשמה), נראה שיכור כלוט, שופך מים מתוך בקבוקים על הקהל שבקירבתו, שר-צורח בקולו העורבני המנסר, רץ וקופץ ומשתולל ומתזז את עצמו ואת כל האולם, כספית שלא נחה לרגע, מהלכת קסם על הקהל, כל תנועה קלה בידיו לקהל שוטפת את כל האולם במחיאות כפיים אדירות, ויער של ידיים נישא אל על מתנועע כמו ים השיבולים.
המוזיקה והרעש עובדים על כל החושים, עוצמת הבאסים הודפת אותך, עוטפת אותך מכל הכיוונים, נכנסת לך דרך הרגליים, הכינור מיילל, התופים דופקים בלי חשבון, הסקסופון מחרחר והגיטרה חורקת כמו סירנה שעולה ויורדת, משהו יללני בכייני משתפך והכל קיצבי, רועש, סוחף, מהפנט, ואנחנו מזוכיסטים, מה זה מזוכיסטים, סאדו-מזו! יושבים המומים מהסיטואציה המביכה אליה נקלענו ולא כל-כך יודעים מה לעשות עם עצמנו.
שביב של מחשבה על נסיגה חולף לו במוח הקודח אבל כל הדרכים חסומות, המעברים, היציאות. ההשתוללות בעיצומה.
בשלב מסויים כשהכל כבר נע ונד מסתחרר סביבך מחוץ לשליטה, בלי להרגיש אתה נעשה חלק בלתי נפרד מהמאסה הגועשת המתערבלת הזו, מוכנית רוקד ומוחא כפיים כמו כולם... אין היום, אין מחר, אין מלחמות, אין דם, אין רעידות אדמה, אין צונאמי, אין רעב, אין אידס, אין איום גרעיני, אין שטחים, אין מתנחלים... הכל מת, הכל זרימה כאוטית בקצב שהולך וגובר, הולך וגובר...
* * *
לא ברור איך אבל למחרת, כרגיל, אני מוצא עצמי בתוך המכונות... הכל שקט...שום דבר לא מפריע את הדממה והרוגע, המכונות עובדות אך השקט סביב מוחלט... העורבים על האקליפטוס הענק ברווקיות לא קוראים היום, הרעמים לא רועמים, הגשם לא דופק, הרוחות לא סוערות... שקט מוחלט.
והנה שוב ללא אזהרה מוקדמת, כמו מן האופל, בשעת בוקר מוזרה אני רואה דמות מופיעה בדלת עם אותה הררררריש הלאטינו-אמריקאית שנראה ולא נשמע. היא ולא אחרת.
נדמה לי ששפתיה נעות אך קולה לא יישמע, ההגיון אומר שהיא מדברת אלי, שהרי אף אחד אחר לא נמצא פה חוץ משנינו, והיא עושה תנועות בידיים כמו שמסבירים לחרשים, והיא עושה תנועות בפה ואני תוהה מה קורה לה שככה נאלמה...
אני צובט את עצמי להיווכח שאני קיים, ואני חי ונושם וחש ומריח ורואה, אז מה לעזאזל השקט הזה? אבל אלדה לא עשוייה מהחומר הרך, היא לא מוותרת, מסבירה לי בפנטומימה שיש לה רעיון חדש ל"יציאה". הפעם לביאנלה של קרמיקה ישראלית בתל-אביב...
לידיעת הציבור
לצורך טיפול במים הבריכה תסגר
מיום שישי אחה"צ
מכירה של בגדים לא מסומנים
בשבוע הבא תהיה מכירה של בגדים לא מסומנים שהגיעו למחסן בין התאריכים -
22.8.05המכירה תתקיים במחסן בגדים ביום רביעי 16.2.05 בין השעות 13:00 ל – 16:00.
וביום חמישי 17.2.05, בין השעות 7:30 ל – 10:30.
כל מי שחושב שאבד לו בגד בין התאריכים האלה, מוזמן לבוא לחפש במחסן לפני המכירה.
מחפשים בעזרת ג'יין ארזי בימים א'-ה', בין השעות 07:30 ל - 14:00.
בהצלחה, צוות המחסן.
אות הצטיינות
מאיה שגיא קיבלה תעודת הצטיינות כמפקדת
מצטיינת בבסיס טירונים בניצנים. כל הכבוד!!!
מבצע עיקור חתולי רחוב
במהלך שבוע הבא (על תאריך מדוייק תבוא הודעה) יערך מבצע לעיקור חתולי-רחוב בישובים אושה, כפר מכבי ורמת יוחנן.
במהלך המבצע יפוזרו מלכודות בתחום הישובים. החתולים שילכדו יעוקרו, יחוסנו נגד כלבת ויוחזרו לאותה נקודה שבה נלכדו.
יש לסמן את החתולים הפרטיים בקולר צבעוני או בסרט בכדי שניתן יהיה להבדיל בינם לבין החתולים המשוטטים.
המעוניינים לעזור נא לפנות לענת: 057-5800296לפרטים נוספים ניתן לפנות לאחראים בישוב: אסתי פוקסמן - רמת יוחנן. בני - כפר מכבי. אביטל שר – אושה.
ד"ר אסתי איילי, וטרינרית רשותית.