מס

מס. 1423 ה' בסיוון 25.5.04 ערב שבועות תשס"ד

ביכורי קציר חיטים

ערב חג השבועות.

יום ג' ה' בסיוון תשס"ד, 25.5.04

19:15 - קבלת חג וארוחה חגיגית

על המדשאה הדרומית לחדר האכל.

לאחר הארוחה יוגשו קפה/תה ועוגה.

בשעה 21:00 – הופעת מחול "זמרת הארץ"

המבצעים: להקת המחול "דודאים"

מנהל אומנותי: דדו קראוס

בדשא האירועים (דשא החתונות).

הופעה לכל המשפחה!

החל מהשעה 20:00 ועד לסיום ההופעה

ייסגר כביש הכניסה לקיבוץ ותנועת המכוניות

תופנה לכביש העוקף.

חג שמח!

חיים שכאלה

ביום רביעי כ"א באייר תשס"ד 12.5.04

חולק ב"בית בן גוריון" בתל-אביב, פרס הוקרה מיוחד על מפעל חיים בשנת השלושים לפטירתו של דוד בן גוריון לחברנו משה נצר.

וכך נכתב בתעודה:

הפרס ניתן על רוח ההתנדבות,

על ההילחצות למשימות לאומיות וחברתיות,

על תרומתו להתיישבות ולביטחון.

על החתום: שמעון פרס, נשיא יד דוד בן גוריון. אשר בן נתן, יו"ר יד דוד בן גוריון

למשה היקר,

אין ראוי ממך לפרס על מפעל חיים. העובדות הרשומות בתולדות ישראל מדברות בעד עצמן. על עשייתך הברוכה, תוך שמירה על שותפות החברית, דאגה האמיתית ותרומה בכל עת שנדרשה - שלוחה לך ברכת חברי רמת יוחנן לדורותיהם, ותודתם.

לאתה היקרה, ולכל המשפחה –

ברכות ביום שמחתכם ואיחולים לבריאות טובה והרבה נחת.

מכל בית רמת יוחנן.

קטע ממכתב שנשלח על ידי בן גוריון

לחברי רמת יוחנן בשנת 1952

חברים יקרים -

כמדומני שניתנה לכם הבטחה (יתכן מאוד על ידי) שנצר, במועד מסוים, יחזור הביתה, ואין מפירים הבטחה. והחבר רייזנר יעיד שקיימתי הבטחתי לשחרר בזמן – אם כי הדבר היה קשה.

הפעם עלי להודות שההבטחה לא ניתנה לקיום ויש להפר אותה. בשנה הבאה אנו עומדים להרחיב הנח"ל באלפים איש, לפי עניות דעתי זהו עכשיו המפעל החלוצי בישראל, אין להעלות על הדעת שנצר יעזוב את הפיקוד של הנח"ל.

אין זה דבר קל ופשוט בשבילי להפר הבטחה, אבל במקרה זה איני מרגיש כל מוסר כליות וכל היסוס, ועליכם להיות אסירי תודה שמשק רמת יוחנן צרף לעצמו ענף כה מבורך ופורה כנח"ל.

אני בטוח שיחד אתי תאמצו ידי החבר נצר להמשיך בעבודתו הברוכה. תהא זו גאוותכם ותהילתכם שמשק רמת יוחנן תרם תרומה יקרה להרחבת החלוציות הביטחונית בערבה ובספר. "האצילות מחייבת"

בברכה ובהוקרה

ד. בן גוריון

וכך כותב שמעון פרס -

צר לי כי נבצר ממני להשתתף באירוע חשוב כל כך לידידי מזה שנים רבות – משה נצר, ולזכרו של מורי ורבי דוד בן גוריון.

חייו של משה נצר שזורים במעשים חלוציים ובפיקוד ביטחוני, והם מהווים מפעל חיים ראוי והולם.

כבן למשפחת ותיקי תנועת העבודה, אשר תרמו רבות למעשה הציוני, הלך משה בעקבות הוריו, אך עשה זאת במסלול שונה, ייחודי, ביטחוני והתיישבותי.

משה הועיד עצמו לחקלאות ובהיותו מודע לצורך החלוצי של שנות טרם מדינה להקים התיישבות חקלאית, עשה את לימודי התיכון שלו בבית הספר החקלאי "כדורי".

לאחר מכן התנדב לפלמ"ח שהיה גורם ביטחוני ראשון במעלה, ועלה לתפקיד מג"ד הגדוד השני, בקרבות הנגב במלחמת העצמאות.

עם הקמת המדינה, נחלץ להקמת הנח"ל, ישות צבאית חלוצי יחידה במינה בצבאות העולם, אשר שימשה דוגמה לארצות מתפתחות בעולם כולו. במסגרת זו הגיע משה למקום האחראי ביותר לקיומה, לפיקוד עליה.

עם כל זאת במשך כל השנים היה משה חבר קיבוץ רמת יוחנן המיוחד במינו ופעיל במערכות ההתיישבות העובדת ותנועת העבודה, ובכלל זה כראש המועצה האזורית "זבולון" בו תרם רבות לפיתוח מערכות חינוך, טיפוח ישובים ושילוב קבוצות שונות במערכת המוניציפאלית.

בשנות הששים, לאחר ששכלת את בנך יצחקי ז"ל, שנפל בעת שירותו הצבאי והקדשת מפעל זיכרון לבן, אף הוא יחיד ומיוחד – עידוד בני נוער לחקור את חיי הבדואים בנגב. הפרוייקט מקרב קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית כמודל להגברת הדמוקרטיה הפלורליזם.

נסיבות השכול הציבוך משה בראש אירגון "יד לבנים". גם בתפקיד זה עשית ימים כלילות למען משפחות השכולות, בהידברות, דרכי נועם וגישור בין קבוצות שונות השייכות למסגרת אחת מתוקף מצבן הטרגי.

בכל התפקידים הללו – גילית אחריות עליונה, שיקול דעת מעולה, ומסירות שאין למעלה ממנה. ידעת להאיר פנים לכל אדם, ולהקפיד עם עצמך בכל תג.

להיות איתך זו בגדר חגיגה חברית.

על כל אלה, מקבל אתה היום, במלאות 30 שנה להסתלקותו של דוד בן גוריון פרס הוקרה מיוחד למפעל חיים.

שא ברכה וראה אך טוב.

שמעון פרס

דו"ח שבועי / אודי פלד

בסימן חגים ומועדים.

חלף חודש ניסן/אפריל העשיר בחגים ומועדים והנה כבר "שבועות".

"בהזדמנות זו" כמה מלים לגבי ההתארגנות בתחום התרבות.

החגים והמועדים הם עוגן התרבות הקהילתית שלנו עם התכנים היהודיים והלאומיים ועם היצירה המקומית המקורית הייחודית שהפכה מסורת עליה אנחנו שומרים כבר ארבעה דורות.

לאחרונה הקמנו את ה"מתו"ה" - "מורשת תרבות והנצחה" – בניצוחה של מירי.

בדיונים בהם שותפים אלי יבלונקה כמרכז התרבות בשלוש השנים האחרונות, מירי כמרכזת המתו"ה ופעילים נוספים, נבדק מבנה "ועדת תרבות" שיכלול ארבעה רכיבים:

א) תחום החגים והמועדים שירוכז מתוך מכון הווי ומועד על פי מיטב המסורת כולל רענון שוטף והסתייעות בצוותי החגים.

ב) "תרבות החולין" שבין החגים והמועדים המבוססת על ערבים פנימיים,שטח ומופעים קנויים.

ג) תשתית תרבותית של כל השנה הבאה לידי ביטוי ותרומה באירועים הקהילתיים: זמרים, חבורת זמר, נגנים, תזמורת, חוג מחול, חוג דרמטי, מעצבים וכיו"ב.

ד) לוגיסטיקה: "ציוד תרבות", "שירותי הזנה", נוי, הגברה, תאורה וכיו"ב.

אני מקווה שנסיים בעתיד הקרוב לגבש את התפיסה הכוללת ומה שלא פחות חשוב, נמצא את הצוואר המתאים והחפץ לשאת בעול.

פדיקור. ענף ותיק וצנוע המשרת חברים רבים במסירות ומקצועיות.

החל מינואר השנה מספקת מרים שירותי פדיקור (בתשלום) גם לקיבוץ כפר המכבי וזוכה להערכה רבה על רמת השירות.

הכנסות הענף אמורות לעלות השנה על עשרת אלפים ₪.

מגרשי הספורט המחודשים. רק לפני שבועות אחדים ביקשתי והתרעתי בטור זה על שמירת מגרשי הספורט שבחידושם הושקעו כספים רבים.

"עוד לא יבשה הדיו" וכמה נערים (ודווקא מן המשתמשים הקבועים) החליטו להצית זיקוקים באמצע מגרש הכדורסל/קטרגל וגרמו נזק חמור לציפוי המיוחד.

האירוע מטופל לגופו בתיאום עם צוות החינוך אבל אני שב ומבקש מכל הציבור, ועדת ספורט ההורים ובמיוחד המשתמשים, אנא שימרו על הנכס.

אין סיכוי שנוכל לחזור על ההשקעה בעשר השנים הקרובות (לפחות).

בִּלְעָדֶיךָ לזכרו של פרנצי ז"ל

הַיּוֹם נִכְתַּב

הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן

שֶׁאַתָּה לֹא קָרָאתָ,

שׁוּב לֹא תּוֹשִׁיט אֶת יָדְךָ

אֶל דַּף הַנִּיר.

מִשְׁקָפֶיךָ שְׁמוּטוֹת

בְּמוֹרַד הַחֹטֶם

וְעֵינֶיךָ רָצוֹת, מְדַלְּגוֹת

עַל פְּנֵי הַשּׁוּרוֹת.

הָיְתָה לָנוּ שִׁגְּרָה

שֶׁהָפְכָה לְטֶקֶס

אֲרוּחָה: קְרִיאַת שִׁיר

כְּשֶׁהָדַף מַחְלִיף יָדַיִם.

וַאֲנִי מְנַסֶּה לִהְיוֹת מְנֻמָּס

לְהַסְווֹת קוֹצֵר רוּחַ,

מְחַכֶּה לִשְׁמֹעַ

מָה הַיּוֹם גְּזַר הַדִּין.

כָּל אֵלֶּה יֹאבַד טַעֲמָם

בִּלְעָדֶיךָ,

אַתָּה בֵּין הַמְּעַטִּים

לָהֶם אֵין תַּחֲלִיף.

ראובן עזריאלי 12/5/04

מי האיש / אודי

אבא היה אדם צנוע ואציל נפש.

אבא זכה באריכות ימים טובים וצלולים.

מעבר לגנטיקה, קיימות ודאי הרבה נוסחאות לאריכות ימים.

ניסיתי לחשוב מהי הנוסחה שעל פיה זכה אבא ומאליהן קפצו מולי מילותיו של ניגון קצר ויפה.

בדקתי את המילים אחת ולאחת ומצאתי שכל מילה בּוּל.

לכל אדם יש לפחות חוב אחד בחייו שככל שיתאמץ אין לו שום סיכוי לסגור.

יש לי חוב כזה כלפי אבא.

אבא זכה באריכות ימים בזכות אצילות הנפש.

ישיבת מזכירות / 13.5.04

1. בהשתתפות גלעד צוקרמן (נציג ציבור במש"א) נמסר על ידי שחר צור דיווח בנושא משאבי אנוש. מסירת הדיווח תושלם בישיבה הבאה ועיקריו יפורסמו.

2. בהשתתפות שלמה חבר ראש המועצה האיזורית, סגנו דב ישורון, גזבר המועצה וחברנו דדי יניב, מרכזת מחלקת הרווחה במועצה מיכל קציר ומרכזי הפעילויות נוספות במועצה ובהשתתפות ועדת הבריאות והצוות הרפואי שלנו, נדון נושא מרפאה איזורית לתושבי גוש זבולון. בבסיס ההצעה הנתמכת על ידי הנהלת המועצה והנהלת קופת חולים עומדת הנקודות הבאות:

א) שיפור השירות

- הגדלת מספר ימי ושעות נוכחות רופא (פי ארבע לגבי רמת יוחנן ופי עשר לגבי אושה וכפר

המכבי).

- הגעת רופאים מקצועיים על בסיס תקופתי.

- קיום בית מרקחת.

- פעילות הדרכה ומניעה.

ב) התייעלות. הנובעת מ"איגום" משאבי כוח אדם, ציוד, מבנים.

ג) מניעת הסיכון שבסגירת המרפאות הקטנות בשלושת הישובים ושליחת התושבים לטיפול במרפאות הקיימות (והנבנות כעת) בקרית אתא.

המזכירות והצוות הרפואי רואים בחיוב המשך בדיקת יישום הנושא תוך מתן דגש על רמת

השירות על פי קריטריונים מקצועיים.

3. דווחה למזכירות ההצעה המתגבשת בדיון בין ממלאי תפקידים והצוות הרפואי בנושא קביעת תורים במרפאות קופ"ח והסדרי הנסיעה. בבסיס ההצעה:

א) קביעת התור תיעשה על ידי החבר עצמו (למעט מקרים מיוחדים).

ב) האחריות לנסיעה (כולל הזמנת רכב) תהיה על החבר עצמו (למעט מקרים מיוחדים).

סוכם שממלאי התפקידים יחד עם ועדת בריאות והצוות הרפואי יגבשו הנוהל ויביאו אותו לאישור.

רשם – אודי.

דיווח כלכלי משקי / עידו רודוי

שנת 2003 אשר הדוחות הכספיים שלה נידונו בהנהלה כלכלית הסתיימה בתוצאות טובות. המקור העצמי של הקיבוץ הסתכם בכ- 21 מיליון ₪ לעומת 14 מיליון ש"י ב- 2002, הרווח הנקי לפני העברה לקרן מילואים עומד על כ- 23 מיליון ₪ לעומת 16 מיליון ₪ ב-2002, גידול של כ – 40%.

הגורמים שתרמו משמעותית לעלייה ברווח הם גידול של כ- 2.5 מיליון ₪ ברווח התיפעולי, והכנסות מימון גבוהות של כ- 3 מיליון ₪ לעומת הוצאות מימון של 2.3 מיליון ₪ ב- 2003.

האירועים הכלכליים המשמעותיים שקרו בתקופת הדוחות הכספיים של 2003 כוללים הקמת קרן מילואים והעברה של 21 מיליון ₪ לקרן. מכירה של 4.5% מניות פלרם בתמורה ל- 12.6 מיליון ₪, סיום פעילות המדגרה ומכירת הציוד, שנה טובה מאוד ללול הפיטום בשוק החי, וקבלת פיצוי מים בגובה 1.1 מיליון ₪.

מעבר לכך כמעט כל הענפים עבדו ע"פ התוכנית וסיימו ברווח את השנה.

מבחינת המאזן הגדלנו נכסים כספיים והקטנו התחייבות כלפי הבנקים. ביצענו השקעות של כ- 2.3 מיליון ₪ במגזר העיסקי וכ- 4 מיליון ₪ בקהילה.

בנוסף הפקדנו כ- 5 מיליון ₪ בקרנות הפנסיה ו- 1.6 מיליון ₪ בקרנות השתלמות.

בסה"כ כפי שציינתי שנת 2003 מבחינה כלכלית הייתה בהחלט טובה.

לגבי 2004 ברצוני להתמקד בארבעה נושאים –

הראשון קשור בפיתוח הנדל"ן החיצוני: בתקציב 2004 נמסר על כוונתנו להגדיל את פעילות מבני ר"מ העוסקת בנדל"ן מניב (אנו שותפים ב- 50%). במסגרת זו רכשנו נכס באיזור התעשייה בר-לב (מזרחית לצומת אחיהוד) בעלות של כ- 14 מיליון ₪, ההשקעה ממומנת ע"י הלוואה מהבנק. הנכס כולל שטח של 20 דונם ומבנה בגודל 10,000 מ"ר אשר יושכר לטווח ארוך בתשואה של כ- 12% להשקעה.

הנושא השני קשור לרפת: כנראה שמשרד החקלאות יאשר את הקמת הרפת המשותפת עם שבי- ציון ואנו מתכוונים לבצע את המהלך.

ב- 2004 מסתיימת הרפורמה במשק החלב ועלינו לבצע את ההשקעות כך שנקבל את מקסימום המענקים.

הנושא השלישי קשור בפלרם: הנהלות הקיבוץ בישיבה משותפת בפלרם קיבלו החלטה לגשת למהלך גיוס הון לפלרם ולקיבוץ.

ההחלטה עומדת על 4 דברים עיקריים:

1. הכוונה לבצע הנפקה בבורסה בת"א לפי שווי חברה של כ- 450 מיליון ₪.

2. הכוונה לגייס כ- 100 מיליון ₪.

3. הקיבוץ בכל מצב לא ירד מ- 65% אחזקות במניות פלרם.

4. כתוצאה מתהליך גיוס ההון ירידה באחזקות, יועברו לקיבוץ כ- 27 מיליון ₪.

עוד הוחלט כי לפני ביצוע המהלך, הנושא יובא לאישור בפני ההנהלה הכלכלית ואסיפת הקיבוץ.

כדי לעמוד ביעדים שהצבנו, החלטנו בהנהלה הכלכלית האחרונה ובדירקטוריון על חלוקת דיווידנד מוקדם של כ- 34 מיליון ₪ כאשר הקיבוץ יקבל 27 מיליון ₪ ושאר בעלי המניות כ- 7 מיליון ₪. הדיווידנד המוקדם מהווה חלק מהמהלך הכולל אך אין ודאות שכל המהלך אכן יתבצע. מכיוון שכך הקיבוץ ופלרם הגיעו להסדר הנותן מענה למקרה שבו חילקנו דיווידנד אך לא ביצענו גיוס הון.

המהלך הינו חשוב לפלרם ולקיבוץ ואנו נשתדל לבצע אותו בתנאים הכי טובים שניתן יהיה להשיג, כמובן שלא נבצע בכל מחיר.

הנושא הרביעי אשר ברצוני לגעת הוא "קרן לרווחת החבר".

כזכור תיקצבנו ב- 2004 סכום של 15 מיליון ₪ מתוך קרן המילואים לטובת הקרן הנ"ל. הצוות העוסק בנושא (עדו, דניאל פ. יורם) הציג בפני ההנהלות את עקרונות ההצעה.

באופן כללי בשלב זה מדובר בחלופה לשיוך שירות ו/או נכסים קבועים אחרים. הכוונה ליצור קרן כספית מריווחי הקיבוץ אשר לכל חבר יהיו בה זכויות ע"פ הוותק. הכוונה לאפשר לחברים להשתמש בזכויותיהם בקרן בעודם חברי קיבוץ, כמובן שזכויות אלו יהיו ניתנות להורשה.

אנו נמשיך לדון בהנהלות בהצעה ובתקנון, ולאחר מכן נציג אותו לציבור.

חג שמח.

בנות – זהירות!

תשמעו סיפור (כולו אמת):

ערב אחד מצלצל הטלפון בביתך וקול נשי נעים מברך אותך לשלום, קורא בשמך (הנכון) ומבשר לך ש"שמך עלה בהגרלה וזכית בטיפול קוסמטי חינם של חברתנו, שהיא חברה לקוסמטיקה מתקדמת המשווקת חומרים המיוצרים מחומרים טבעיים בלבד, שלא נוסו על בע"ח וכו' וכו'.

את שואלת באיזו הגרלה מדובר, והיא אומרת לך ש"קנית מוצר כלשהו תוצרת כחול-לבן".

לא זכור לך שקנית משהו מיוחד בזמן האחרון, לא זכור לך שנאמר לך משהו בקשר להגרלה – אבל גם לחם וחלב זה מוצר כחול לבן אז אולי...

בקיצור, הדוברת האדיבה משכנעת אותך ש"מגיע לך" וקוסמטיקאית שלהם תגיע לביתך ותיתן לך טיפול קוסמטי מעולה חינם רק תקבעי איתה את המועד.

כבר כאן היתה צריכה להידלק בראשך נורת אזהרה, אבל את, בלי לחשוב הרבה, מתפתה ("פתי מאמין לכל דבר") ומסכימה.

ואכן למחרת מופיעה אצלך הקוסמטיקאית, ולאחר הרצאה על החברה ומוצריה מורחת על פניך כל מיני חומרים, מסבירה על כל חומר ומספרת עליו ניסים ונפלאות: "כשתשתמשי בחומרים האלה, סה"כ כ- 10 דקות ביום, לא תזדקקי לשום טיפול קוסמטי נוסף. כל הקמטים, אם ישנם ייעלמו, ואם אינם – לא יופיעו, אין צורך במתיחת פנים, מסג'ים, ניקוי וכדומה – כבר אחרי שימוש אחד בלבד תרגישי בשינוי, ועורך יראה חלק וזוהר".

הסתיים הטיפול, את מסתכלת במראה ולא רואה שום שינוי בפניך.

אבל ההיא מתלהבת – "איזה עור יש לך עכשיו! תראי,הקמטים כבר התמלאו ואחרי עוד כמה טיפולים ייעלמו לגמרי"

והנה מגיע המוקש! היא מוציאה ניירות ומשכנעת אותך לחתום על "מבצע שלא היה ולא יהיה כמוהו! רק עכשיו ורק ולחברות קיבוצים. עיסקה לשנה (אין אפשרות לפחות משנה!) לרכישת 6 מוצרים במחיר פעוט של 1428 ₪ (אפשר גם לשנתיים, במחיר כפול, יותר כדאי לדבריה)

ועוד 99 ₪ דמי חברות במועדון החברה (חובה). סה"כ תשלמי 1527 ₪, אפשר לחלק לעד 12 תשלומים, שזה "רק" 127 ₪ לחודש. כשיגמר אחד החומרים את מזמינה אצלם בטלפון ותקבלי אותו "חינם" תמורת תשלום 29 ₪ עבור המשלוח בלבד".

(ויש עוד כמה תנאים מגבילים, באותיות קטנות, שלא אפרט אותם פה)

בקיצור עיסקה יוצאת מן הכלל, שלא הייתה ולא תהיה כמוה. המחירים הנ"ל, כאמור, הם רק לתקופת המבצע, אח"כ יוכפל מחירם ואף יושלש.

נו, מה תגידו? לא לחתום?

וכבר כרטיס האשראי שלך בידיה וחתימתך מתנוססת על השוברים ועל כל מיני ניירות מחייבים.

פתאום את תופסת את עצמך! במחיר 1527 ₪ תשתעבדי לשנה לחומרים שאת בכלל לא מכירה (היא הסבירה שאסור להשתמש ו/או לקבל טיפול במוצרים שאינם מוצרי החברה) אינך יודעת ממה הם מורכבים, מה הם מכילים, האם הם מתאימים לעורך, ומי זו בכלל הקוסמטיקאית הזו, איזה הכשרה מקצועית יש לה וגם על החברה שהיא מייצגת לא שמעת מעולם.

(לדבריה, המוצרים שלהם ייחודיים, אינם מופיעים על מדפי החנויות ואפילו לא מופצים לקוסמטיקאיות, אלא רק ישירות ללקוחות דרך נציגות החברה...).

ואת אומרת לעצמך, למה לוותר על הטיפול המצוין של ברכה וציפי שלנו, מה רע בחומרים הטובים והאמינים שהן מספקות לנו במחירים "מצחיקים" לעומת המחירים של החברה הנ"ל?

את מרגישה איך המלכודת נסגרת עליך, מנסה להתחמק, מהססת, ואז – שולפת הקוסמטיקאית "הנחמדה" את ציפורניה, שוכחת את אדיבותה ואת כל דברי החלקות שהרעיפה עליך, ובנימה שונה לגמרי, חדשה ומאיימת, שעוד לא שמעת ממנה, אומרת לך:

"קיבלת טיפול חינם, למעלה משעה השקעתי בך, טיפלתי והסברתי, איך את בכלל מעיזה לא לקבל את ההצעה הנפלאה הזו?"

נורא לא נעים – אבל תהיי החלטית! תסרבי! זו סתם מלכודת! הציעו לך טיפול והסכמת. לא דובר מראש ולא הסכמת לרכישה כלשהי ואינך חייבת. ככה לא קונים שום דבר, בטח לא משהו שאין לך מושג אם הוא טוב בשבילך.

זה הסיפור. את המסקנות תסיק כל אחת מכן בעצמה, לגבי מקרה זה ודומים לו.

יש הרבה שרלטנים שגילו את ספר הטלפונים של הקיבוצים ואת הפראיירים בקיבוצים, אלה שנוח להם שמביאים להם את הסחורה הביתה "במחירי מציאה", כביכול.

ואני, שכמעט נפלתי בפח, מציעה לכן לוותר גם על ה"טיפול חינם" ובטח שלא לרכוש מוצרים לשנה במחיר התחלתי של 1527 ₪ (מי יודע מה יתווסף ויידרש ממך במשך השנה. מספר כרטיס האשראי שלך כבר אצלם...)

נוכיח שאנחנו לא פראייריות, אפילו שאנחנו חברות קיבוץ

מוקדש באהבה לכולכן – פראיירית לשעבר.

(השם שמור במערכת)

"שיר לסדנא אשירה נא..."

לחברים, למועמדים ולחבר'ה במסלול צעירים –

מרבית הסדנאות המתוכננות כבר עברו. לפנינו הסדנא האחרונה (בשתי קבוצות) שמתוכננת לימים ד'-ה' בתאריכים 2-3.6.04. משובצים לסדנא זו משתתפי הסדנא שהייתה אמורה להתקיים בתאריכים 12-13.5.04 ונדחתה. כמוכן מוזמן להצטרף כל מי שטרם השתתף ולא נמצא ברשימה.

בבקשה להודיע לאיילת יניב.

תנו לעצמכם את ההזדמנות לשמוע ולהשמיע ו...גם להשפיע.

אתי נצר בשם הצוות.

רשמי השתתפות בסדנת "רמת יוחנן לאן" / חגית כהן

התבקשתי ע"י אתי לספר מעל דפי ה"ברמה" את רשמי השתתפותי בסדנא, מצאתי לנכון לחזור על דברי הסיכום (פחות או יותר) כפי שאמרתי אותם בסכום הסדנא:

הגעתי לרמת יוחנן לפני כ- 15 שנה ובמהלך השנים, מלווה בהתלבטויות רבות, למדתי לראות במקום זה את ביתי. למדתי לאהוב את המקום ולהעריך את רמת החיים והאיכות שאנו חיים בהם. לפעמים אפילו מקבלים זאת כמובן מאליו...

מבחינה אישית, הייתי רוצה שיתקיימו מספר שינויים באורחות חיינו, בעיקר שינויים שיאפשרו יותר חרות לפרט בקבלת החלטות אישיות הנוגעות לניהול חייו, וכפי שאמרתי בסדנא, איני שוללת את נושא השכר הדיפרנציאלי כנקודת יעד עתידית (גם אם רחוקה).

אבל ברור לי שהשינויים צריכים להתאים לרוב הקהילה שבתוכה אני חיה. מבחינת אופיים ומבחינת קצב הגעתם. אני לא בעד מהפכות אלא בעד תהליכים משותפים המותאמים למקום ולצרכיו.

ברור לי שעל חלק מחלומותיי אצטרך להתפשר, כדי לבוא לקראת רצונות של אחרים, כפי שאני מקווה שהתהליך יהיה דו סטרי מהכיוון ההפוך.

כעובדת חוץ אשר לא נחשפת ביום יום למהלכים מקומיים, וכמי שמשתדלת להימנע מלהיות מוזנת ע"י "אינפורמציית מדרכות", ראיתי את השתתפותי בסדנא כזכות וגם חובה. לבוא ולפגוש אנשים אחרים בגילאים שונים, אשר בשום הזדמנות אחרת לא היה יוצא לי לשבת ולדבר איתם, וכאן ניתנה לי ההזדמנות לשמוע את בעיותיהם, חששותיהם וחלומותיהם, ובמקביל להשמיע את קולי.

למרות "שהתאכזבתי" לגלות שרוב גדול של הקבוצה איתה הייתי בסדנא לא הסכים עם דעותיי, אני מרגישה צורך לציין ולפרגן לסבלנות שהייתה מנת חלקם של המשתתפים.

לאנשים ניתנה הזדמנות לומר את אשר על ליבם. אנשים הקשיבו בסבלנות גם לדעות מנוגדות לדעותיהם, לא היו "פיצוצים" אלא להפך – הייתה למידה של אחד על השני.

מעבר לתוצאה הישירה של הסדנא, בצורת נייר עבודה שיוגש להנהלת הקהילה, המשקף את דעות המשתתפים – את ההסכמות, ואי-הסכמות, לדעתי הרווח הנוסף והלא פחות חשוב של המפגש הוא הרווח החברתי-אישי של הכרות וחשיפה של אנשים החיים כאן ביחד, וגם כל אחד לחוד.

יש תיאבון לעוד... / עומר שהם

דעת יחיד - סיכום הסדנא הראשונה

עוד בטרם הוחלט מתי תתקיימנה הסדנאות, ובאיזה פורמט, הבעתי עניין ברעיון. לא בגלל "שכר דפרנציאלי- כן או לא", פשוט דעתם של חברי הקיבוץ בנושאים מסוימים עניינה אותי מאוד.

במועד שנקבע לי, נפגשתי עם עוד כ 16 מחברי הקיבוץ במועדון לחבר (להלן תקרא "קבוצת המועדון"), כדי לדון בנושאים שלדעתי עיצבו, מעצבים ויעצבו את אופייה של רמת יוחנן.

הנחה אותנו אלי (יועץ אירגוני במקצועו), שחיפש "אקשן" וויכוחים סוערים ובמקום זה קיבל דיון מתורבת וויכוחים על ההגדרות של הנושאים המובאים לפנינו. (לדוגמא - ההבדל בין עזרה הדדית ל ערבות הדדית).

בתור הצעיר שבקבוצה, מאוד נהנתי לשמוע וגם לפעמים להגיב על דבריו של האחר (מה לעשות אין לי נסיון באסיפות קיבוץ),

בסיומה של הסדנא ניסחנו יחד דף של: הסכמות, אי הסכמות ושאלות שלא נידונו (מפאת קוצר הזמן או מאידך גיסא- כיוון שהנושאים שדיברנו עליהם היו מעניינים וטעונים יותר).

בסיכומו של דבר אני חושב שהסדנא שימשה כלי להבעת הדעות בציבור וכל מי שרצה קיבל את הבמה לומר את דברו.

בעניין "הקיבוץ המשתנה" (אם בכלל), אני חושב שכל עוד רמת יוחנן יכולה להיתאסף ולדבר על הנושאים הללו זו בהחלט זכות, לעומת הקיבוצים שעברו שינוי מכורח הנסיבות ומצאו עצמם מקבלים החלטות תחת לחץ זה או אחר.

לדעתי הסדנא בהחלט מומלצת - ואפילו יש תאבון לעוד...

(סכום הסדנה) / עפרה גלעד

מפלר"ם / עמוס נצר

סיכמנו את הרבעון הראשון של שנת 2004. היה זה רבעון טוב.

מכירות החברה הסתכמו בסך של כ – 187 מליון שקל, גידול של 30% לעומת הרבעון הראשון ב – 2003.

הגידול בכמות המכירות של החברות היצרניות ברבעון הסתכם בכ – 27% בהשוואה לרבעון המקביל שנה קודמת.

שלושה גורמים עיקריים לגידול הניכר – פעילות מואצת בתחום החממות הביתיות (פעילות עם חברת כתר פלסטיק), פעילות חברת פלמ"ר החדשה באנגליה וגידול במכירות מרובי דופן בארה"ב.

הרווח הגולמי הסתכם ב – 58 מיליון ש"ח שזהו גידול של 23% לעומת אשתקד. הגידול ברווח הגולמי הינו למרות עליות ניכרות בתחום חומרי הגלם במיוחד ב – P.V.C.

הרווח הגולמי הגבוה שנשמר בחברה הושג הודות לגידול הניכר במכירות לצד שמירה על ההוצאות.

ההוצאות התיפעוליות (מכירה ושיווק, הנהלה וכלליות) הסתכמו ב- 42 מליון שקל.

הוצאות המכירה והשיווק קטנו בשיעור של 0.9% ביחס לרבעון המקביל והוצאות ההנהלה והכלליות קטנו ב – 0.6% לעומת הרבעון המקביל.

כל זאת למרות הגידול בשיעור הבונוס והתמלוגים המועברים לרמת-יוחנן, שנכנסים בתוך הוצאות ההנהלה והכלליות.

הרווח התיפעולי הסתכם בכ – 16 מליון שקל, גידול של 54% ביחס לשנה שעברה.

הרווח הנקי, שחלקו נבע גם מהכנסות מימון, הסתכם בכ- 11 מליון שקל, גידול של כ – 265% לעומת 3 מליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

לאור תוצאות הרבעון ולאור ריווחיות יציבה שהביאה עימה רווחים צבורים בפלר"ם, החליטה מועצת המנהלים על חלוקת דיבידנד בשעור של כ – 7.5 מליון דולר ( כ- 34 מליון שקל ).

מתוך דיבידנד זה תקבל רמת יוחנן כ – 82% שהם כ – 6 מליון דולר ( כ – 28 מליון שקל ).

זהו הדיבידנד הגדול ביותר שחילקה בעת אחת פלר"ם.

פעולה זאת תואמת את מדיניות החברה ומציגה אותה באור מאוד חיובי כלפי המשקיעים בה (כולל הקבוץ). פעולה זו הינה גם פעולה מקדימה לתהליך של שיפור מבנה ההון של החברה, שמתוכנן להתבצע בקרוב, באם התנאים הסביבתיים יצדיקו זאת.

נושא שיפור מבנה ההון של החברה נדון פעמים רבות במועצת המנהלים וגם עם בעל המניות הראשי - קבוץ רמת יוחנן. הנושא נדון בין ממלאי התפקידים ויותר מפעם אחת בהנהלה הכלכלית ברמת יוחנן.

לאחרונה פורסם דו"ח חברת הדירוג העולמית דן – אנד ברדסטיג על חברות התעשיה הגדולות בישראל.

פלר"ם עלתה בשנה האחרונה בדירוג כ – 10 מקומות והיא החברה ה – 52 בגודלה בישראל עם מכירות של כ – 150 מליון דולר.

ניתן להיות גאים בכך ולזכור שעלינו לתפקד כל העת כחברה בסדר גודל כזה, ראשית על ידי הכרה ושנית על ידי חיזוק תשתיות בסוגים שונים, כולל כח אדם.

היה מי שראה ושאל על כתבה שהתפרסמה בעיתון "בקיבוץ" המציינת את "החברות הקיבוציות" הגדולות.

לדעתי ההצגה וההגדרה שגויות וניתן רק לדבר על חברות בשליטת הקיבוצים – זאת הגדרה שונה ונכונה. כשמשתמשים בהגדרה זאת הרי שיש להוציא את "טבעול" מהרשימה (וגם אגב את מחלבות יטבתה שבשליטת "שטראוס") שהינם בשליטת "אסם" (51%) ולא בשליטת לוחמי הגיטאות. באם לא מקפידים על כך ניתן מחר, לדוגמא, גם לכלול חברות בהם הקיבוץ שותף בכמה אחוזים ואף בפחות בכך ( לדוגמא "תנובה").

בדירוג הנכון הרי פלרם במקום השני לאחר נטפים ( השייכת ל – 3 קיבוצים ).

כחלק מהערכותינו לעתיד וכחלק מהיותנו חברה רב- לאומית וגם כהמשך התהליך המיתוג השלמנו את פרוייקט שיפוץ המשרדים .

המשרדים החדשים כוללים עתה חזות חיצונית מכובדת כולל נוי מרשים, כניסה מעוצבת ומקצועית, חדר ישיבות מקצועי בעיקר לאורחים, משרד מנכ"ל כמקובל ואגף שיווק מחודש ובנוי כהלכה .

פלרם ראוייה לפעול ולהראות כך. אני מודה לכל המעורבים בפרוייקט זה אבל במיוחד ליוסי זמיר, שניהל והריץ בצורה מצויינת את השיפוצים. נותר עוד שלב אחד שעקרו בניית ארכיון לחברה. חלק זה יבנה בקומה שמתחת לבניין המשרדים ונשתדל לסיימו עד סוף 2004 .

כל זאת ועוד תוכלו לראות ולהתרשם ביום הפתוח של פלרם בשבת זאת, ה – 29.5.04 . בחרנו לעשות יום פתוח ומלמד לכל חברי הקבוץ ולשכירים ובני משפחותיהם. יום כזה, אנו מאמינים, יחזק את הקשר .

פלרם פותחת את שעריה ומזמינה את כל חברי רמת יוחנן

· תחילת הביקור בסיור שיצא כל 10 דקות משער המפעל.

· זו הזדמנות מצויינת לראות, לחוות ולהכיר את פלרם

מזה זמן שאני מנסה לתפוס את ירמי לשיחה בענייני דיומא ללא הצלחה. הוא "עסוק". קשה להשיג אותו. אפשר אמנם להשאיר לו הודעות בנייד אבל הוא לא עונה. פרינציפ.

"אז תתאפק! מה בוער?" אני מנסה לצנן את להט הצורך המוזר הזה וככה איכשהו העניין הזה נסחב ונגרר משבוע לשבוע, כמו שנאמר, לא מסתייע.

עד שיום אחד בפרץ של אסרטיביות אני מחליט ש"אם אין אני לי, מי לי..." ומזמין את עצמי לכוס קפה במכבסה בתקווה שאולי שם, על אף הרעש הגובר, נצליח להחליף מילה.

כדרכי, אני מתייצב חמש דקות לפני הזמן, "להיות בסדר" (אובססיה קיבוצית ידועה).

אני מוצא אותו חופר נואשות בתוך הררי כביסה מלוכלכת, מנסה לעשות סדר, "הפרדת כוחות" הוא קורא לזה, פעולה דחופה שתמנע מבגדים "מסויימים" לגרום נזקים מיותרים לשכניהם.

אד קלוש של צחנה עולה באפי, ואני שואל את ירמי: "ככה זה כל הזמן?" "לא!" הוא עונה לי, זה חלק אינטגראלי של המקצוע ומתרחש בדרך כלל כשחבר מסויים (שפתח ביח"ר לגבינה), זורק את שקית הגרביים שלו, (מי אומר שאין יזמוּת בקיבוץ). בשם הדיסקרטיות ירמי לא מוכן לנקוב בשמו של היזם המקומי.

לא, הוא עונה בשלווה, זה כל הכייף שבעבודה הזו, ככל שרמת הליכלוך והצחנה עולה, גובר הסיפוק מהוצאת כביסה נקייה ומתוקנת תחת ידך, וחוץ מזה בדרך כלל דווקא ניחוח דטרגנט או מרכך נישא באוויר וזה בהחלט לא כל כך נורא בהתחשב בנסיבות.

ירמי "מעמיד מים" לקפה, מכבה את הרדיו שמנגן בקולי קולות, מתיישב כך שעינו האחת צופיה במה שאני כותב שלא אסטה חלילה מהנושא, והשניה מפקחת על הנעשה בתוך המכונות.

"זה עניין של הרגל," הוא מסביר "אסור שהמכונות יעמדו בטל ולוּ לרגע, שמא דיין תיזעק מהמחסן לברר מה פשר העיכובים". כשהכל עובד ודופק כמו שעון שוויצרי נחה דעתו ואפשר להתחיל.

אז איך אתה מסתדר עם הזמן בין הכביסה העלון והציור?

זה נורא פשוט, אני מארגן לי סדר יום ומשתדל לעמוד בו, היות ואני לא משייך את עצמי לאלה שכתוב להם על המצח - "עָסוּקים בע"מ", (דרגה אחת מתחת ל"חנוקים בע"מ") יש לי פנאי לכל חפץ וגם לשאר מיני עיסוקים שאדם מן הישוב עסוק בהם במשך היום.

אפרופו "עָסוּקים" ירמי נזכר: לפני כמה ימים בא אלי חבייר וביקש להוציא לו כתם סורר מאיזה פריט לבוש שהביא, באמת לא סיפור גדול אבל בכל זאת התעסקות.

הוא הסתכל עלי כאילו שנפלתי מהירח ובלי למצמץ ענה: "איפה יש לי זמן לזה?" כאילו מה הקטע?- "אני עסוק". בסוגריים נאמר שסימון הבגד נמשך בדיוק עשר שניות על השעון.

"לא חשוב", אני מהמהם לעצמי בלי קול: "אחר כך כבר תמצא את הזמן לחפש אחריו".

כמה זמן אתה מקדיש ליצירת כרזה לחתונה או לחג?

כמו כל דבר שהוא יצירה, זה תלוי בהשראה, אם יש, זה הולך בקלות יחסית, אם לא... חבל על הזמן. זה יכול לקחת ימים, שבועות ולפעמים יותר. לפעמים אני יוצר ומשמיד, יוצר ומשמיד, מפח נפש שמתמשך עד שמתקבל משהו שמניח את הדעת. כללו של דבר "הריון של כרזה" נמשך לא מעט זמן ונקנה בהרבה יסורים. בעשייה הזו אין "חפוז" ואין "שליפה מהשרוול" כפי שזה אולי יכול להראות למישהו מהצד. זה תהליך ארוך שיוצר מאליו יחס אישי, כמעט אנושי, למעשה היצירה, משהו שקשה להסביר למי שאיננו עוסק באמנות.

לא, יש המון פירגון, אלא שיש בינינו גם כאלה שנדמה להם שמה שמוצג בפרהסיה הוא נחלת הכלל, ומשעה שנתלתה הכרזה ברשות הרבים מותר לעשות בה מעשים.

אחלה חוש ריח אחי. אבל לא. זה פשוט הצהרת כוונות. כשאני מתכנן איך ייראה לוח המודעות בחג, אני לוקח בחשבון: תאורה, רקע, מרחב, צבע, שכנים, מודעות נוספות וכן הלאה, בעניין הזה אני לא אוהב "שותפים", אם קבעתי שהכרזה תהיה במקום מסויים, היא חייבת להיות בדיוק שם. לא ס"מ ימינה ולא ס"מ שמאלה. זה די מבאס לבוא למחרת ולמצוא שמישהו "הזיז" אותה ממקומה ותלה אותה עקום במקום אחר, ואפילו כוונותיו טובות ומעשיו רצויים.

עזוב אותך מהסברים, הנה עוד דוגמא, יש את ה"חוסך" המקומי.

סוף סוף בעזרתו של אלי יב. הותקנה תאורה חדשה ללוח המודעות. הרציונל שעומד מאחרי השימוש בה הוא פשוט - אם מדליקים את החשמל, היא מאירה, אם מכבים היא לא, אבל בקיבוץ אי אפשר בלי אותו אחד ששומר על הכיס של הכלל שחושב שזה ביזבוז, אני מדליק והוא מכבה, אני מדליק והוא מכבה, ככה, חתול ועכבר עד כניסת החג.

יותר מזה, קח למשל את ה"טרמפיסטים", אותם חבר'ה שמנצלים הצלחה.

בהזדמנות חגיגית זו שכבר תלוי על הלוח משהו גדול וצבעוני שמושך את העין, הם מוסיפים עוד "משהו קטן", וכל המוסיף הרי זה משובח. וזה יכול להיות רשימה של תורנויות כאלה ואחרות, או הוראות לחלוקת מזון לפיקניק, או כל דבר אחר חשוב ככל שיהיה. הגדילה לעשות אותה חביירה ותיקה שמצאה לנכון לתלות את רשימת התור לַסָפָּר על הכרזה של פסח, זה נראה לה סביר בהחלט. לי זה הרס את החג.

תלוי איך שמסתכלים על זה, אבל גם זה עוד לא הכל, עדיין נותר לך להישמר בפני הפירומן המקומי שלא ישרוף את לוח המודעות על תכולתו, ומפגיעתם הרעה של ילדים ש"בודקים", ונוגעים, ומלטפים, וממששים, ומושכים כל ציצת נייר שלא הודבקה כראוי. ו...גם זה קורה, סתם עובר אורח שצריך דחוף חתיכת נייר וזה הדבר הראשון שנקרה על דרכו... ויש עוד, יקצר המצע...

בינתיים המכונות משמיעות קולות צירצור משונים, ירמי מתחיל לנוע חסר סבלנות על הכסא, רמז דק ל"מבלה עולם" כמוני שהיום קצר והמלאכה מרובה וצריך, ברוח הימים האלה, גם להתפרנס. הוא קם להחליף את המכונות.

זה לא קצת משעמם להכניס ולהוציא כביסה כל היום?

לא, סוף סוף העבודה היא לא רק להנאה ובילוי, אני לא סובל, להיפך, אוהב את העבודה הזאת, משקיע הרבה ויש גם לא מעט סיפוק. למזלי הבגדים בדרך הטבע שותקים, אין להם טענות, מקבלים את הדין בשקט, לא מתווכחים על כל דבר, לא מרימים טלפון נזעם ולא צריך לריב איתם.

ישתבח שמו, יש פרנסה – מצבנו טוב עם ובלי הליכלוך שלא ייגמר לעולם...

אין די מים בארץ לשטוף את הבל דבריך / עזי זבולון

כשאני קורא את ספרו של נתן לורך – "מלחמות הערבים ביהודים בארץ ישראל משנת 1920, אי אפשר שלא להבין את העובדה המצערת אך כפי הנראה הנצחית, והיא: חוסר השלמה אסטרטגי של העולם הערבי עם קיומה של ישות יהודית עצמאית בשטח שבין הירדן לים התיכון.

נכון זה מפחיד לחשוב שקיומנו המדיני בשטח הזה היה והנו כיום וכפי הנראה בעתיד הרחוק יהיה תלוי תמיד ביכולתנו להתמודד ולהחזיק מעמד עד הפעם הבאה בה ינסו הערבים להשמיד (כן להשמיד) את כל מפעל הציוני שהוקם כאן.

אחד הדברים (לדעתי) החשובים ביותר במה שנקרא היכולת להתמודד עם אויב כה עצום אכזר ובלתי אנושי לחלוטין – הוא החוסן הפנימי, האמונה בצדקת הדרך בה הציונות הצליחה ליצור פינה אחת בכל העולם – בו יכול פעם היהודי להגן על קיומו.

החוסן הזה חייב להיות מתוך אחדות, אחדות שהיא קורח קיומי בשעות מלחמה שהיא מלחמת קיום במלוא מובן המילה.

כשאני חושב שוב ושוב על מצבה הביטחוני של ישראל במשך כל שנות קיומה ובפרט מאז פרצה האינטיפאדה הנוכחית, אני מנסה להשוות את מלחמות ישראל בארצו למלחמות הצלבנים למשל או השלטון המוסלמי בספרד או תקופה האותומנית בארץ, כולם נידונו בסופו של דבר להיסוג חזרה לאותן ארצות מהן באו הכובשים, ושלא כאותם כובשים לעם היהודי אין לאן לחזור.

המקומות מהם הגיע העם היהודי עדיין מעלים עשן מהמשרפות בהן נשרפו 6 מליון יהודים ורק בגלל העובדה שהיו יהודים. (תכניס את העובדות האלה לראשך ראובן ע.). כשאני קורא (אולי בפעם השלישית) את שכתבת ב"ברמה" האחרון אינני קולט איך אפשר לא רק לכתוב אלא אף במחשבה ומגמה לתקוף אוכלוסיה יהודית שמשלמת מחיר דמים, שרק לפני כשבוע שיכל אב את אשתו וחמישה תינוקות ואתה כותב:

תגיד לי ראובן – האם אתה מסוגל לדמיין את אותם שתי מפלצות אדם שמחסלות בירי מהמארב את האמא הנוהגת במכונית, מסתכלים לעיניהם של התינוקות ויורים לתוכן.

אינני מצפה לתשובה, את דבריך כבר אמרת. מה שנשאר לעשות זה למחוא כף לערפאת על הצלחתו המדהימה לגרום לפירוד בין אזרחי ישראל היהודים.

ברור שדבריו של עוזי נכתבו מתוך כאב אמיתי, כשם ששירו של ראובן נוצר בדיוק מאותה סיבה, אך אין בעובדה זאת כדי להעניק לעוזי תובנה מיוחדת לגבי הסיכסוך היהודי- הערבי...

יתר על כן סבורני שהמונופול שאנשים נוטלים לעמדותיהם לגבי נושאים במחלוקת הוא הוא הגורם להרס הפנימי מפניו מתריע עוזי.

מאחר ואיני רוצה להיגרר אחר סיגנונו המתלהם של עוזי אסתפק במעין הערה או שאלה בנידון: האם העובדה שהמתנחלים היו קורבן לפיגוע רצחני (אותו כולנו מגנים וכואבים) הופכת בהכרח את כל מעשיהם ועמדותיהם לטובים ונכונים?

כאשר יעלה בידו של עוזי להתעמת ביושר עם אמת זאת תפתח הדרך לדיאלוג אמיתי בין העמדות השונות שבתוכנו.

הראיון מתקיים באיחור, שכן חדר החלב חגג עשור לקיומו לפני מספר חודשים. לפני שהתחלתי את הראיון לא היה לי מושג לאיזה עולם רחב אני צולל. יש דברים שרוחשים מתחת לפני השגרה היומיומית וקופצים לך מול העיניים כמו הולך רגל משוגע שקופץ מולך לכביש ומניף את ידיו. הבנות החרוצות בחדר החלב שמכינות לנו מוצרי בסיס לצד מטעמים אירופאים אנינים פתאום נראות כמו יינן ביקב כלשהו, המקבל לידיו בציר ענבים ומייצר ממנו יין המשקף את כישרונו ואופיו – וזה ממש מה שקורה בחדר החלב שלנו.

זו גם הזדמנות להעלות באוב כמה סוגיות שבין החברים לחדר החלב...

תרצה – לפני שתים עשרה שנים הייתי מרכזת חינוך, עמדתי לסיים את התפקיד וחיפשתי מה לעשות. ישבתי יום אחד עם יוחנן וחיים בן-טל שהיה אקונום ודברנו על אפשרות לפתוח חדר חלב ברמת יוחנן; אני קפצתי ואמרתי שאני רוצה לעשות את זה וזהו. מאז הדברים התחילו להתגלגל, הצעתי לתלמה אחיטוב להצטרף אלי ויצאנו ביחד לקורס במכללת רופין שנקרא "מחלבות ביתיות". למדנו כמה ימים במשך כמה חודשים.

זה ממש מצחיק להגיד כמה. זה היה יום בשבוע 6 פגישות ואחר כך אתה יוצא גבן מוסמך על הנייר.

זה היה במסגרת הקורסים המקצועיים שהיו ברופין שבינתיים כבר לא קיימים. אבל כמובן שמהקורס לא יודעים שום דבר, לא מספיק כדי להכין גבינות כפי שאנו מכינות כיום.

לומדים תיאוריה, לומדים ממהנדסי מזון (שהיו שלושה וכל אחד מתחום אחר). באו מ-"פלדות עין-חרוד" והציגו את הציוד והתחשיבים כמה כדאי לפתוח חדר חלב. הרעיון היה שעובדים על עודפי חלב שאי אפשר היה למכור לתנובה או שקיבלו עליהם מחיר מאוד נמוך ואז יצא מאוד כדאי, לקיבוצים במיוחד, להשתמש בחלב לתצרוכת פנימית בלבד. פלדות מכרו חדרי חלב לכל קיבוץ שהיו בו יותר מ- 250 נפשות ורפת. עכשיו המבחר קצת הצטמצם וזה כבר סיפור אחר.

לקח שנתיים עד שבנו את חדר החלב וקנו את כל הציודים. כשהכל כמעט עמד אני הלכתי לעשות השתלמות מעשית בקיבוץ מרחביה בחדר החלב שלהם ותלמה הלכה לקיבוץ גבע ושם בעצם למדנו לייצר גבינות באופן מעשי וליישם את התיאוריה.

חזרנו מההשתלמות פתחנו את חדר החלב והתחלנו לייצר כל פעם מוצר נוסף. עם חדר חלב קיבלנו מדריך מזון שידריך אותנו במשך שלושה ימים. הוא הראה איך לייצר וזהו יצאנו לדרך....

לאט לאט, כל יום ייצרנו מוצר חדש נוסף. התחלנו עם שניים שלושה מוצרים ועכשיו יש לנו יותר מ- 40 מסוגים שונים של מוצרים. וזה באמת הרבה מאוד. במשך השנים למדנו עוד דברים. היה עוד קורס ברופין, למתקדמים, לגבינות הקשות, הצטיידנו בעוד ציוד שמתאים, קנינו מקררים, עוד קצת ועוד קצת והשוק פורח.

אחרי כמה שנים של עבודה עם תלמה נפרדו דרכנו ואלדה נכנסה לעבוד. אלדה, אחרי שהצעתי לה לבוא לעבוד איתי, צ'יק צ'ק עזבה את הכסא במרפאה ובאה לעבוד בחדר חלב. קודם כל הלכה לקורס ברופין כדי שתלמד גם על המוצר והיום אנחנו כבר חמש שנים שעובדות ביחד וכל מה שאני יודעת היא גם, אולי יותר – אנו בהחלט משלימות אחת את השניה.

מה שהיה נהוג בברנז'ה הזו של מייצרי-גבינות הוא שאם הייתה לך איזו שאלה היית מרים טלפון למישהו שהוא יותר וותיק כמו מרחביה או גבע ששם למדנו על העבודה המעשית. בהמשך כבר היו עוד מקומות שאפשר היה לצלצל אליהם והיינו שואלים "איך עושים את הגבינה הזו, ומה שמים בגבינה הזו? ולמה זאת לא מצליחה לנו". אני בשלב מסוים החלטתי שזאת לא שיטה לעבוד ככה כי מה שאנחנו עושות בעצם זה להעתיק שגיאות מאחרים ולא כל מה שמתאים להם מתאים לנו. חיפשנו מהנדס מזון (וזה גם סיפור איך הגעתי אליו) ושמו יוסי קוסטי, והוא מדריך שלנו מזה 4-5 שנים. הוא שינה לנו את הכל ,העלה אותנו מדרגה בייצור. למדנו לעשות גבינות חדשות, אנחנו נהנות (אני בכל אופן... אלדה תגיד את שלה).

כל פעם אנחנו קולטות מישהו אחר לעבודה. לפעמים זה בנות או בנים צעירים שצריכים עבודה לאיזו תקופה. בשנה אחרונה קלטנו את נירית דרור וגם אותה שלחנו להשתלמות, במקרה יצא אצל יוסי קוסטי היועץ שלנו. עכשיו עובדות שלוש והרחבנו את קשת המוצרים.

נירית ממונה על המתוקים: הגלידות והסחלבים ועל הפנה-קוטה שהיא אלופה בזה. לאט לאט היא לומדת את יתר הדברים ואני חושבת שאנחנו מגיעות לאיזשהוא איזון.

יש נקודה שאני רוצה לחדד, הרעיון להקים חדר חלב. אני אשאל בצורה ממוקדת: אני מבין שלמשרד החקלאות יש מכסות חלב לכל רפת. הרעיון היה שמעל המכסה היו שופכים את החלב?

לא. לא שופכים. רק ביום כיפור וראש השנה שלפעמים יוצא ששי שבת וחג אז שופכים אבל זה צריך לשאול את הרפתנים. העניין הוא שלכל רפת ישנה מכסת ייצור, כל משק שיש לו רפת מועצת החלב מרשה לו להשתמש בעודפי החלב לצריכה ביתית למשפחה שלו. קיבוץ, מבחינת משרד החקלאות או מועצת החלב, הוא כמו משפחה. לצריכה פנימית שלך אתה יכול להשתמש בחלק ובעודפי חלב ואם לרפת יש עודפי חלב אתה יכול להשתמש במחיר נמוך יותר בצרכים שלך. בעצם לא כמה שאתה רוצה. אני לא יודעת איך בדיוק מחשבים – גם מושבניק שיש לו רפת יכול לצריכה פנימית לצרוך חלב ולייצר גבינה למשפחה שלו. האנאלוגיה היתה לקיבוצים שמתייחסים לחברים שווים כמשפחה. מה שקרה שהיו עודפי חלב שברפת מכרו לתנובה במחיר נמוך מאוד. ומה שקורה היום שאין עודפי חלב: את כל הייצור של הרפת אפשר למכור לתנובה ובמחיר מאוד טוב, כי טיב החלב של הרפת שלנו שלה מאוד גבוה. בכלל רפת ר"י היא רפת מהצטיינות עקב בריאות של הפרות, הטיפול, התזונה, ומהסיבה זו תנובה יכולה לקנות את הכל במחיר טוב.

מה שהתאים לפני 10 שנים הוא שלא היתה הפרטת מזון, וכל מוצרי חלב הבסיסיים היו חופשיים - גבינות, חלב. חברים זוכרים בודאי שכשהיו צריכים חלב או מוצר אחר של חלב היו נכנסים לקירור ולוקחים.

מישהו זוכר? טיול לבית הקירור כדי לקחת חלב? היו ימים...

בתקופה הזאת ייצרנו הרבה יותר ממוצרי היסוד בהשוואה להיום. חלב, גבינה 5%, כחושה, לבן – כל מה שהיה בחדר האוכל היה חופשי, וכל מה שעבר למרכולית היה בעלות נמוכה. בזמנו גם לא חישבו את העבודה שלנו. היום הדברים השתנו, קודם כל בגלל הפרטת מזון - הצריכה יותר מדודה, אנשים עושים את החשבון שלהם. כשצריך לקנות חלב לחתולים או גבינה לכלבים וצריך לשלם על זה - מה שהיה מקובל הוא לקחת בחינם מח"א.

צריך לציין שהיום אין עודפי חלב לר"י והמחיר שהרפת מקבל מתנובה מחיר מצוין, הרבה יותר גבוה ממה שאנחנו משלמים לרפת .

יוצא מצב שאם את לוקחת עוד ליטר מהרפת פה הרפת או הקיבוץ כביכול מפסידים. נגיד ככה: קל למי שאמון על כלכלת קיבוץ לראות איך הקיבוץ מפסיד כמה שקלים על ליטר שאת לוקחת במקום למכור לתנובה.

זה נכון. הרפת מפסידה אבל הקיבוץ מרוויח כשעושים גבינות זולות שחברים יכולים לקנות.

מה שלמדנו ברופין, ושם על בסיס זה בנו חדרי החלב, זה שההוצאה לתנובה או לכל מחלבה שקונים ממנה (ואז עוד קנו רק מתנובה) היא מאות אלפי שקלים בשנה למוצרי חלב. גם היום אם לא היה חדר חלב ח"א צריך היה לקנות את כל המוצרים האלה מתנובה או בטרה וההוצאה היא עשרות אלפי שקלים. אנחנו מוכרים לח"א כל חודש מוצרים בסכום שנע בין 8000-9000 שקל בחודש.

- מה הפרש מחירים בין תנובה לבין חדר חלב פחות או יותר?

אנחנו משתדלים לתת הנחה לח"א, שיוצא לפחות 17% מע"מ כי לא משלמים מע"מ בתוך המשק, ועוד כ-5-7% הנחה. ביחס למחיר שקונים מחברות אחרות הכסף שולם החוצה ואילו התוצרת שלנו הכסף מתגלגל בתוך המשק ליוצא החוצה.

אני זוכר את התקופה שרק התחילו לצאת למרכולית והיו הריקושטים הראשונים. היו תגובות הראשונות של הציבור על המוצרים.

בהתחלה היה חלב 3% וחלב 1/2%, אלו שני מוצרים הראשונים שהיו. עכשיו אני אגיב על החלב כי אני צריכה להגיד את זה כבר הרבה שנים: לא הצלחנו להכניס את החלב בצורה הולמת או בצורה מתקבלת בציבור, ואני יודעת את הסיבות פחות או יותר. בהתחלה קיבלנו נגלה של שקיות שהיו עם חורים וכל שקית שניה הזילה. אנשים קנו שקיות חלב והם היו מטפטפות להם. אחר כך נפתחו. לוקח זמן ללמוד את המכונה הפרימיטיבית לסגירת שקיות. בהתחלה החלב החמיץ מהר מאד. לוקח זמן ללמוד באיזו טמפ' לפסטר את החלב כדי שיחזיק כמה ימים. אנחנו כבר מזמן לא עובדים עם הסוכן שמכר לנו את השקיות אבל הוא עשה לנו נזק בלתי הפיך שכבר עשר שנים שאנחנו לא מצליחות לתקן.

מה שאני רוצה להבהיר – החלב הוא מפוסטר, טרי ונקי. הוא נבדק כמה פעמים ע"י מעבדות ששלחנו את החלב אליהם. מי שלא יודע עדיין – יש לנו מפסטר והחלב שלנו וכל מוצריו הם מחלב מפוסטר ובקירור הולם (והמקררים של החברים כולם מקררים טובים, בניגוד לפעם) הוא מחזיק לפחות שבוע, ועדיין המחיר שלו הוגן. הוא אחר מחלב של תנובה כי הוא לא הומוגני.

הומוגניזציה זה תהליך שבמחלבות גדולות מעבירים את החלב בדיזה כמו בפלרם שטוחנת את כדוריות השומן, מחליקה אותן, ועושה את החלב חלק והומוגני. אצלנו אין הומוגנייזר כי זה עולה המון כסף וגם מקלקל את התהליכים אחרים ולא מתאים למערך של חדר חלב שלנו. בגלל זה החלב שלנו הוא רק מפוסטר וברגע שהוא מוכנס לשקיות או בקבוקים השומן נדבק בשקיות לשוליים ובבקבוקים השומן צף למעלה כמו קרום. זה לא קרום! מה שצריך לעשות זה לנער לפני שמוזגים לקפה או לערבב וזה נמס.

גם הטעם הוא אחר מחלב של תנובה. א' כי אין הומוגניזציה, וב' כי אין חלב אחר - רק של רמת יוחנן. מה שקורה שמביאים מיכלית מתנובה שמים את כל החלב מכל הרפתות באזור במיכל אחד ועושים סטנדרטיזציה. כל החלב 3% סטנדרט שווה ומערבבים את כל הטעמים. אחרי האורגניזציה כל יום יוצא אותו חלב אחרי שבודקים שיצא 3% (שלנו לא יותר שמן...). יש כאלה דווקא שמאוד אוהבים את החלב הזה בגלל כל הסיבות שמניתי קודם, שהוא חלב של פעם שמרגישים את הטעם האמיתי, וחוץ מזה אין לו תוספים נוספים כמו משמרים.

אלדה – אני קיבלתי את ההצעה של תרצה לעבוד בחדר החלב, זה התאים לי. מבחינת העבודה במרפאה הייתי די שבעה, למרות שהיה לי מאוד נעים שם. אבל ההצעה של תרצה באה בדיוק שהרגשתי שאני רוצה לעשות משהוא אחר כמו מקום עבודה יצרני ולא רק נותן שירות ובכלל - כמה אפשר לשבת על כסא? הנישה הזאת התאימה לי ולא רציתי לפספס אותה. תרצה דאגה לי לקורס ברופין שבאמת לא מלמדים איך לעשות גבינות, אבל לי באתי מתחום כל כך שונה וזה נתן לי מושג מה זה בכלל חלב, מה אפשר לעשות ממנו, ובעיקר איך זה עובד. איך לעשות גבינות למדתי אצל תרצה. לשמחתי הרבה דרך תרצה יצא לנו להגיע ליוסי והוא בראש אחד איתנו, עבודה באופי שלנו. איתו אנחנו יכולות להוסיף כל פעם דברים חדשים למרות העבודה הרבה, ויש הרבה עבודה, אבל אנחנו נהנות מן העניין. העבודה היא יצירתית, לקחת חלב ולהפוך אותו לתוצר שהוא טעים ושאנשים לא מפסיקים להגיד כמה הם נהנים ממנו. יש לך הרבה סיפוק וזה נותן תמריץ לנסות ולשפר את המוצרים.

תנו דוגמה ליום טיפוסי בחדר חלב, למרות שכל יום זה בטח יום אחר.

אין דבר כזה יום טיפוסי, מפני שהכל תלוי בכמות החלב שאתה מקבל ומגוון הרחב של גבינות שאתה עושה. יום אחד אנחנו מייצרות ולמחרת אנחנו אורזות את מה שייצרנו יום קודם. העבודה בחדר חלב מאוד פיזית, קמים בבוקר מוקדם, מתחילים בחמש וחצי – אז מיכאל ישראל או רון אנג'ל מביאים את החלב מהרפת, ומסיימים באחת וחצי.

זה המקום לציין לשבח את מיכאל שמאז הקמת חדר החלב נותן שרות אמין ומסור בכל מזג אויר, אז למיכאל הרבה תודה.

העבודה בחדר החלב לא נגמרת בסוף היום ממש. הגבינות צריכות טיפול: אם להפוך מצד לצד או להוציא מהמקרר או מהאינקובטור. התהליכים ארוכים ועדינים ודורשים תשומת לב עקבית, כי לגבינות לא אכפת שיום שבת או חג – צריך לטפל בהן.

אחרי סגירת הטייפ בסוף הריאיון השיחה המרתקת קלחה והמשיכה לנושאים הקשורים באופן ישיר וגם עקיף. רק נוסיף שהבנות ישמחו לענות על כל שאלה שיש לציבור כשירות הסברה לצרכן הקיבוצי. ושלכולנו יהיה חג שבועות טעים, חלבי ושמח.

חברי רמת יוחנן גרים בווילות אשר רק בני המעמד הבינוני-גבוה זוכים להן. אינם צריכים לשעבד את הכנסתם בשנים הראשונות כדי להגיע לדירה כזאת בגיל צעיר יחסית 30-40.

אל הדירה מצורפת גינה פרטית, בשטח כ- 200 מ"ר. הקיבוץ מספק את הדירה ודואג לדירה חלופית במקרה של גירושים (לא עליכם). כמו כן הקיבוץ משכן את החבר שהפסיק לתפקד בבית סיעוד ללא קבלת ערבון לטיפול.

10,000 דונם אדמה חקלאית + 100 דונם שטח פלרם + 100 דונם שטח מיושב.

אם נחלק את השטח ל- 360 חברי הקיבוץ מגיע לכל חבר 27.8 דונם.

ז.א. שחצי דונם אינו משקף את חלקי בקרקעות הקיבוץ ועלי לוותר על זכותי ב- 27 דונם.

אם הכל יתנהל כשורה, לא אאבד את כושר העבודה, לא אמכור את הדירה כדי לעשות טיול בעולם, לא אפסיד את הדירה במשחק קלפים ואלך לעולמי בשיבה טובה, על יורשי תיפול ההחלטה "מה עושים עם הדירה?"

לכולם יש דירות משלהם, אז צריך למכור, הקיבוץ מסרב לקנות את הדירה, אולי נמכור אותה לאיזה ערבי מנצרת? תקום מיד צעקה גדולה ויחוקקו שורה של תקנות:

"מי רשאי לקנות דירה ברמת יוחנן". הדירה תעמוד ריקה, עד אשר "הנושא יטופל".

הדירה אשר ברמת יוחנן תנוהל על ידי הנהלת הקהילה.

יוסרו כל השיעבודים והמשכנתאות שהוטלו על הדירה.

באם חבר נפטר, יורשיו יקבלו את חלקו במשק בגובה "דמי עזיבה" אשר נהוגים באותה עת.

נוהלי איכלוס הדירות ימשכו כפי שנהוג כיום. ושלום על ישראל..

לחברינו שזכו במענק יצירה מטעם המועצה האיזורית זבולון לשנת תשס"ד 2004

חלוקת המענקים תיערך בטקס חגיגי יחד עם חלוקת המלגות לסטודנטים ולספורטאים מצטיינים ופרס על מפעל חיים –

ביום ה' 10.6.2004 בשעה 18:30 באולם ספורט פיס במועצה.

למארגנים, האחראים על הלוגיסטיקה יעקב, ניצן ואיילת.

לתורנים המתנדבים והמשובצים אשר הקרינו על האירוע נועם וחביבות.

וכמובן לקיבוץ הקבוצה והקהילה שממשיכה ולא מתעייפת.

בקשה לכל החברים שבכוונתם למכור תורנות גננת ומטבח ערב, להודיע ליעקב אישית מספיק זמן לפני התורנות.

אנחנו בהתארגנות אחרת ורוצים לעשות זאת על הצד הטוב.